זהר

מד) והא איתערו חברייא, דכד חריב מקדשא מוצ"ש היתה, ומוצאי שביעית, ומשמרתו של יהויריב היתה, והלוים עומדים על דוכנם, ואומרים שירה: יגודו על נפש צדיק וגו' ויהי ה' לי למשגב וגו', וישב עליהם את אונם וגו', ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו, עד שבאו גוים וכבשום. דהא אי אמרו ליה, לא הוה לון תקנה.

פירוש הסולם

מד) והא אתערו חברייא וכו': והרי העירו החברים, כי כשחרב בית המקדש, מוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית, ומשמרתו של יהויריב היתה והלוים היו עומדים על דוכנם ואומרם שירה: יגודו על נפש צדיק וגו', ויהי ה' לי למשגב וגו', וישב עליהם את אונם וגו'. ולא הספיקו לומר, יצמיתם ה' אלקינו, עד שבאו גוים וכבשו אותם. כי אם היו אומרים, יצמיתם ה' אלקינו. לא היתה להם תקנה.