זהר

מד) האי את ה"א, אית לה רתיכא, באינון שליטין לתתא. בגין דאת דא איהי באתגלייא, זעירא דמן חברייא. אבל כלהו אתוון אחרנין, לית לון רתיכא, לאתכללא באינון אתוון, באלין תתאי, בר האי. בגין דאת דא אתכליל בתתאי דלבר, ואתוון אחרנין אתכלילו בהון רתיכין קדישין דלאו אינון לבר. בר, כד מתחברן היכלין בהיכלין, תתאי בעילאי, אבל לא איתכלילן באינון אתוון למהוי חד את.

פירוש הסולם

מד) האי את ה' וכו': אות ה' זו, יש לה מרכבה באלו השליטים למטה, בבי"ע. משום שאות זו, הקטנה מן החברה, כלומר שהיא הקטנה שבעשר ספירות, היא בגלוי. שהארת החכמה מתגלה בה, אבל כל אותיות האחרות, אין להן מרכבה, שיתכללו באלו האותיות של מרכבתם, באלו התחתונים. כי אין הארת החכמה מתגלה להאיר לתחתונים בשום ספירה מעשר הספירות, חוץ מזו, מהמלכות. משום שאות זו, ה' אחרונה, שהיא המלכות, נכללת בתחתונים שמבחוץ, בבי"ע, כנ"ל, ואותיות אחרות של השם הוי"ה, נכללות בהן מרכבות קדושות, שהן אינן מאירות הארת חכמה לחוץ. כנ"ל. חוץ כשמתחברים היכלות בהיכלות, שהתחתונים עולים לעליונים, אבל אינם נכללים באלו האותיות להיות כמו אות אחת.
פירוש. בשבת ויום טוב עולים בי"ע לעולם האצילות ומקבלים מבינה ותו"מ דאצילות. וז"ש, בר כד מתחברן היכלין בהיכלין תתאי בעלאי, דהיינו חוץ מבשבת ויו"ט שהיכלות דבי"ע עולים לקדושה שאז הם מקבלים גם מן הספירות שהן למעלה מן המלכות, מטעם שעומדים באצילות במקום הספירות עצמן, וכל תחתון העולה לעליון נעשה כמו העליון. ועכ"ז אע"פ שעולים לספירות דאצילות, אינן נחשבים שם, אלא לבחינות חיצוניות של הספירות, ואינם כספירות עצמן. וז"ש, אבל לא אתכלילן באינון אתוון למהוי חד את. דהיינו שאינן מתיחדין עמהם לגמרי אלא שנעשים להם לחיצוניות.