זהר

מד) ותנינן, יובלא דנפקין ביה עבדין לחירו, בהאי מוחא אתאחד. ואינון חמשין שנין דיובלא. ואינון חמשין יומין דחושבנא דעומר, ביה אתאחדו. דבהו נייחין רוחי דעבדין, ומפקי רוחיהון לנייחא. כמה דכתיב, ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה וגו'. ובגין כך, ה' נייחא דרוחא, ולאפקא רוחא לחירו. והאי ביתא יציאת מצרים בה תלייא, ובאת ה' דשמא קדישא, כמה דאתמר. ע"כ כללא די"ה דשמא קדישא.

פירוש הסולם

מד) ותנינן יובלא דנפקין וכו': ולמדנו יובל, שבו יוצאים העבדים לחירות, מתאחד במוח בינה הזה. וחמשים שערי בינה, הם חמשים שנה של יובל, ואלו חמשים ימים של ספירת העומר, מתאחדים במוח בינה הזה, שבו נחים הרוחות של העבדים, ורוחם יוצא לחירות למנוחה. כמו שכתוב, ​ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה וגו'. ומשום זה, ה' ראשונה דהויה שהיא בינה, היא מנוחת הרוח ומוציא הרוח לחירות. והבית השני הזה של התפלין תלויה בו יציאת מצרים, ובאות ה' ראשונה של השם הקדוש, כמו שלמדנו. עד כאן, דהיינו בב' בתים הראשונים דתפלין, הם כלל י"ה של השם הקדוש.