זהר

מד) פקודא בתר דא, לדון בערכי בית. וברזא דחכמתא, בית דב"נ, דא אתתא. אי איהי אתתא דטוב ורע, ובעי להמיר רעה בטובה, יפדה לה מההוא רע, ויהיב לה ערך דילה. אבל אתתא דאילנא דחייא, אתמר בה לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, ואין לה ערך. כמה דאתמר, אשת חיל עטרת בעלה. ואתמר אשת חיל מי ימצא וגו'. ודא שכינתא. מאן דגמיל חסד עמה, לית ערך לאגרא דיליה. ומאן דחאב לגבה, לית ערך לענשא דיליה.

פירוש הסולם

מד) פקודא בתר דא וכו': המצוה שלאחר זה, הוא לדון בערכי בית. ובסוד החכמה. ביתו של אדם זו אשתו. אם היא אשה דטוב ורע, ורוצה להמיר אשה רעה בטובה, יפדה אותה מאותו הרע, ויתן בעדה הערך שלה. אבל אשה של עץ החיים, שהיא המלכות, נאמר בה, לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ואין לה ערך. כמו שנאמר, אשת חיל עטרת בעלה. ונאמר, אשת חיל מי ימצא וגו'. וזו היא השכינה, מי שגומל חסד עמה אין ערך לשכר שלו. ומי שחוטא לה, אין ערך לעונש שלו.