זהר

מד) ואקרי שביעאה, בקרא דכתיב, לך ה׳ הגדול״ה והגבור״ה והתפאר״ת והנצ״ח וההו״ד כי כל בשמים. ומ״ט והא רביעאה הוא, אלא בגין נטיעה בתראה דאתכלילת בשביעאה, בגין כך נטלא שמיה, וכלא חד.

פירוש מעלות הסולם

מד) ואקרי שביעאה בקרא וכו': ומלכות נקראת שביעית בפסוק שכתוב לך ה׳ הגדולה, והגבורה, והתפארת, והנצח, וההוד, כי כל בשמים וגו', שהוא יסוד הנקרא כל. עד הממלכה שהיא מלכות. הרי שהיא השביעית בכתוב. שואל ומה הטעם שהכתוב חושב אותה לשביעית והרי רביעי היא, כנ״ל רביעאה איהו ליומין. ומשיב, אלא משום שהיא נטיעה אחרונה, שמסדר אצילות הספירות נאצלה המלכות באחרונה, אחר היסוד. ומה שנעשתה לרביעית אינו אלא מחמת עליה, ונכללת בשביעי, כי היא נכללת ביסוד במוחין דפנים, משום זה לקחה שמו, ונקראת שביעי, והכל אחד.