זהר

מד) ושור״ק איהו טמיר וגניז, מסטרא דצדיק דאיהו ברית, אור גנוז, דאיהו ר״ז בחושבן אור. כמה דאוקמוהו מארי מתניתין, אור זרוע לצדיק. ודא הוא אור הגנוז לצדיקיא.

פירוש מעלות הסולם

מד) ושורק איהו טמיר וכו׳: ושורק מבחינת הצדיק היינו יסוד, הוא צפון וגנוז, שהוא היינו יסוד הוא אות ברית ובו אור גנוז, שהוא רז שפירושו סוד, בגימטריא אור דהיינו רז. כמו שהעמידו בעלי המשנה, (עי׳ חגיגה י״ב. וזהר בראשית ב׳ אות קמ"ז) מ״ש אור זרוע לצדיק, וזהו אור הגנוז לצדיקים.
פירוש. ג' הנקודות חולם שורוק חירק, הן רומזות על ג' הקוים, והן המקורות של כל הנקודות, חולם הוא כתר וחכמה שלא נפגמו ולא יצאו ממדרגתם, והם קו ימין. שורוק הוא בינה תו״מ שנפגמו ביציאתם מן המדרגה והוא קו שמאל. חיריק הוא ז״א שעלה למ"ן לבינה, והכריע שם בין ימין ושמאל וכלל אותם זה בזה וכל קו כלול מכל ג' הקוים, וכל מה שיש בכלם יש בכל אחד מהם, ומ״מ יש הפרש גדול בין כל אחד מן הקוים, ויש להבחין מה שיש בו מבחינתו עצמו, ומה שיש בו מהתכללות באחרים, כי השליטה היא רק לבחינתו עצמו, אלא בסיוע ובהשלמה משאר הבחינות שנכללו בו, נשלם ויכול להאיר.
ולכן החולם החשוב מכלם שהוא כתר וחכמה שלא נפגמו כלל, הוא מאיר בראש המדרגה דהיינו בג״ר, וזה אמרו (באות מ״א) מסטרא דחכמה אתקריאת חלם. ושורוק שהוא בינה תו״מ שיצאו וחזרו אל המדרגה שכבר נפגמו ביציאתם, מאיר רק אל תוך המדרגה דהיינו בחג״ת, שהעיקר הוא תפארת, וזה אמרו (באות מ"ב) ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקרי שורק וכו׳. ומבאר את נקודת החירק הנכלל בו בסוד חקר וקרח כנ״ל.
וחירק שאינו כלל מגוף המדרגה אלא שהוא ז״א שעלה למ"ן לבינה והכריע בין הקוים הוא מאיר בסוף המדרגה, שהוא נה״י. כי נה״י נחשבים שהם לחוץ מן המדרגה, והם בחינת אחורים של המדריגה. ועיקר של מדרגת הסוף הוא יסוד. והנה ביציאת ב' ונקודות חולם שורק שהם ב׳ קוים ימין ושמאל נעשה מצב אחורים בבינה, כי מטרם שנכללו ימין ושמאל זה בזה, נמצא קו הימין הוא חסר ג״ר, שהוא בבחינת נקודת החולם. וקו שמאל יש בו ג״ר שהוא חכמה, אבל משום שחסר מחסדים אין החכמה מאירה בו. ולהיותם שניהם חסרים ע"כ נבחנים למצב אחורים דבינה. ואח״כ כשיצא החירק שה״ס הקו האמצעי והכריע והכליל ב׳ הקוים ימין ושמאל זה בזה, נבחן למצב הפנים דבינה, כי נשלם קו הימין בג״ר מהתכללות השמאל, וקו השמאל נשלם בחסדים מהתכללות קו הימין. אמנם גם אחר יציאת הפנים, נשאר גם מצב האחורים, מטעם שאין העדר ברוחניות, ויותר מזה אלא כל חכמה שמאירה במצב הפנים נמשכת ממצב של אחורים (עי' בהקדמת ספר הזהר דף י״ב בסלם ד״ה וז"ש).
וכיון שכבר נמשך קו אמצעי, נבחנים ג' קוים גם במצב אחורים, שני הקוים הימין והאמצעי נבחנים לימין, בסוד נקודת חולם שחסר ג״ר, וקו השמאל נבחן לנקודת שורוק שיש לו ג״ר וחסר מחסדים. ובמצב זה של אחורים דבינה נבחן שבו ש״י עולמות בסוד הכתוב להנחיל אוהבי יש. ונחלקים ר״ז מימין, וק״ג משמאל, כי ש' רומזת לג' קוים, שבכל אחד מאה ספירות, כי ספירות הבינה הן בסוד מאות, וי' רומזת לשיעור קומה של י' ספירות שהן ג״ר וז״ת, ונמצא שב' קוים של ש׳ דהיינו הימין והאמצעי הם ר' ומשיעור הקומה לקחו ז' ספירות תחתונות חסר ג״ר, וביחד הם ר״ז. וקו השמאל שהוא השורק שהוא חכמה בלי חסדים הוא מאה, ומשיעור הקומה לקח ג' הראשונות חסר ז״ת, והם ק"ג, ור״ז וק״ג בגימטריא יש.
והנה מוחין אלו דבינה מאירים גם בזו"ן בסוד תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא, ובאותו הסדר של ראש תוך סוף שהם חלם ראש, שורוק תוך, וחירק סוף וכל אחד כלול מב' הקוים האחרים. וזה אמרו ושורק איהו טמיר וגניז מסטרא דצדיק כי שורוק ה״ס קו השמאל בסוד ק״ג מן ש״י שהם חכמה בלי חסדים שאינם מאירים, דאיהו ברית אור גנוז כי ביסוד, שבו מאיר הארת חכמה שבאחורים, מאירים רק ב' הקוים שהם ר״ז דהיינו קו הימין והאמצעי, וכל התולדות הבאים מיסוד הם בסוד אור זרוע לצדיק. (עי׳ בז״ח שה״ש מן אות תר״י עד אות תרי״ד ובזהר תרומה דף רמ״א בסלם מאמר ר״ז בימינא וק״ג בשמאלא).