זהר

מג) על ההיא מלה דאחמי קב"ה למשה, בגין דאע"ג דישראל חבין קמיה בכל דרא ודרא, לא בעי מאן דיימא עלייהו דלטורין. מנלן. מהושע, דכתיב תחלת דבר יי' בהושע, הא אוקמוה מלה. וע"ד והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'. ובג"ד בריך לון בכמה ברכאן, לאהדרא בתיובתא, ולאתבא לון לגבי אבוהון דבשמיא, ולא אעדי מתמן, עד דקב"ה מחל על חובייהו, ואתנקיאו קמיה.

פירוש הסולם

מג) על ההיא מלה וכו': (חסר כאן תחלת המאמר) על דבר זה, הראה הקב"ה למשה, כי אע"פ שישראל חוטאים לפניו בכל דור ודור, אינו רוצה מי שיאמר עליהם מלשינות. מאין לנו, מהושע, שכתוב, תחלת דבר ה' בהושע. והעמדנו הדבר (פסחים פז.) שהשיב להקב"ה, העבירם באומה אחרת כמ"ש שם. וע"ז, והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'. שמשום זה ברך אותם בכמה ברכות להחזירם בתשובה, ולהשיבם לאביהם שבשמים. ולא זז משם עד שהקב"ה מחל על חטאם ונטהרו לפניו.