תוכן

מג) ​וזה ביאורו: אלהינו ואלהי אבותינו, תחלה תכוין כי אלהינו אמא, אלהי הוא אבא, ו' של ואלהי, הוא דעת המזווגם. אבותינו הם סוד המוחין של ז"א בסוד א"מ כמבואר, והנה הטעם שאנו מקדימין הבינה שהוא אלהינו, אל אבא הנקרא אלהי. הטעם הוא, כי הלא כיון שכוונתינו עתה לצורך הז"א, והכתוב אומר כונן שמים בתבונה, לכן אנו מקדימין הבינה. טעם ב', כי הלא המוחין של הז"א, הם נה"י של הבינה. טעם ג', לפי שכוונתינו עתה במלת אלהינו, לעשות כתר אל הז"א, וסוד הכתר נעשה מהת"ת של הבינה, לכן אנו מקדימין את הבינה. טעם ד', לפי שכוונתינו להקדים מ"ן של הבינה תחלה, כדי שיבואו אח"כ מ"ד של החכמה. טעם ה', לפי שכונתינו עתה לתת א"מ אל המוחין כנ"ל, וכל בחי' א"מ הוא מצד הבינה, הנקרא קו ירוק המקיף העולם, לכן אנו מתחילין בה.