זהר

מג) בההוא היכלא, אית ביה גניזין סתימין סגיאין אלין על אלין. בההוא היכלא, אית תרעין עובד סתימו, ואינון חמשין. אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין ותשע. חד תרעא לית ליה סטרא, לא ידיע אי הוא לעילא אי הוא לתתא, ובגין כך ההוא תרעא סתים.

פירוש הסולם

מג) בההוא היכלא אית וכו': באותו היכל יש אוצרות סתומים ומרובים, אלו על אלו. באותו ההיכל יש שערים עשוים לסתימה, כלומר שנעשו כדי לסתום את האורות, והם חמשים. נחקקו לד' רוחות, והיו למ"ט שערים, כי שער אחד אין לו צד, ואינו ידוע אם הוא למעלה או הוא למטה. ומשום זה נשאר השער ההוא סתום.
פירוש, כי יש הרבה מיני ג"ר, שיש ג"ר דנשמה, ג"ר דחיה, וג"ר דיחידה, ובכל אחת מאלו ג' מיני ג"ר יש הרבה פרטים לאין קץ. וז"ש, גניזין סתימין סגיאין אלין על אלין. ובעת שה"ת שוכנת בנקבי עינים, נמצאות כל אלו המדרגות בגניזו ובלתי נודעות.
וז"ש, תרעין עובד סתימו ואינון חמשין: תרעין פירושו שערים, דהיינו בית קבול לאורות. ויש בהם, ב' בחינות א) כשהם עוד בסתימו, שהשערים סגורים וסתומים ואינם מקבלים כלום. ב) בעת שהשערים פתוחים ומקבלים האורות מהעליון. וז"ש תרעין עובד סתימו ואינון חמשין שבעת ששערי ההיכל הם בסתימו הם במספר חמשים. אבל מבחינת פתיחת השערים אינם אלא ארבעים ותשע, כמ"ש להלן. וענין המספר חמשים, הוא, כי ע"ס הן בעיקר רק ה' ספירות, שהן כח"ב תו"מ, אלא הת"ת כוללת ו"ק והן עשר. ולפיכך כשכל אחת בה' ספירות כוללת עשר, הן חמשים.
אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין ותשע: כי מביא לעיל שהסגירו ופתיחו אינו נעשה בה"ת רק בהאי מפתחא, שהוא עטרת . ונמצא שבחינת הגליפו דהיינו החקיקות הראויות לקבלה לא נעשו בכל ה' הספירות כח"ב תו"מ, רק בד"ס לבד שהן כח"ב ת"ת, ולא במלכות. וד"פ עשר הם ארבעים. אמנם גם המלכות כוללת עשר ספירות שהן כח"ב תו"מ, ונמצאת שגם היא יכולה לקבל מהמפתחא אל ט"ס הראשונות שלה, דהיינו עד עטרת יסוד שלה, לכן יש כאן חקיקה לארבעין ותשע ספירות: ארבעים מד' הספירות כח"ב ת"ת, שכל אחת מהן כלולה מעשר. ותשע הספירות הראשונות מהמלכות שכוללת עשר. ונמצא שאינו חסר אלא המלכות דמלכות.
חד תרעא לית ליה סטרא, לא ידיע אי הוא לעילא אי הוא לתתא ובגין כך ההוא תרעא סתים: היינו המלכות דמלכות, שהיא השער הנו"ן, שהוא עצם ה"ת היורדת מעינים לפה בעת גדלות כנ"ל. ונתבאר לעיל, שאע"פ שה"ת יורדת מנקבי עינים דאו"א עלאין אל הפה, ואח"פ שלהם עם ישסו"ת המלבישים עליהם מתחברים למדרגת או"א לפרצוף אחד, שאז נמשכין בהם ג"ר דאורות, עכ"ז אין או"א מקבלים כלום מהאורות דג"ר, ונשארים בבחי' אוירא דכיא בלבד, ודומים כמו שה"ת עוד לא ירדה כלל מנקבי העינים שלהם. והנה לפי"ז נמצא, כי ביחס ג"ר דבינה שהן או"א עלאין, לא נודע אם ה"ת עוד עומדת בנקבי העינים שלהם לעילא, שהרי עדיין נמצאים באור חסדים לבד כמקודם לכן. או שהיא ירדה מנקבי עינים לתתא אל מקום הפה, שהרי העלו לכלים דאח"פ שלהם עם ישסו"ת ומשפיעים המוחין דג"ר דאורות אל ישסו"ת, נמצא בהכרח שה"ת ירדה לתתא לפה. באופן שאם אנו מסתכלים ביחס או"א עי' נדמה לנו שה"ת היא לעילא בנקבי עינים. ואם אנו מסתכלים ביחס ישסו"ת רואים אנו אותה לתתא בפה. וז"ש חד תרעא לית ליה סטרא היינו המלכות דמלכות שהיא עצם ה"ת. לא ידיע אי הוא לעילא אי הוא לתתא כי ביחס או"א היא לעילא, וביחס ישסו"ת היא לתתא ובגין כך ההוא תרעא סתים ונמצא משום זה, שהאי מלכות דמלכות לא נפתחה כלל, והיא סתומה כמזמן הקטנות, דהיינו כמטרם ירידתה לפה, כי פתיחת השערים נעשתה רק בישסו"ת שבהם חסרה ה"ת, ועטרת היסוד משמשת בהם במקומה, אבל באו"א עלאין שבהם משמשת ה"ת, הם נשארו סתימין מג"ר כמקודם לכן.
וז"ש, בגין כך ההוא תרעא סתים. ותשכיל אמנם, כי אע"פ ששער הנו"ן הוא המלכות דמלכות, כנ"ל, הנה זהו רק ביחס לכלים, אמנם ביחס לאורות הוא נבחן לג"ר של המוחין, שהרי מחמתה נשארו או"א עי' באור חסדים בלי ג"ר וכן כל העליונים (כנ"ל בד"ה וטעם הדבר באות מ"א). הרי שסתימת השער הנון גורמת חסרון ג"ר דמוחין מכלהו מדרגות ואין בהן רק ו"ק דמוחין. ובזה תבין מה שאמרו חז"ל (נדרים ל"ח ע"א)​ שחמשים שערי בינה כולן ניתנו למשה חסר אחד, והוא סוד חסרון ג"ר דמוחין, כנ"ל, כי ג"ר אלו דמוחין לא יאירו בעולמות רק בגמר התיקון.