תוכן

מג) ענין פסוק שמע ישראל כו', הנתקן במקום הזה, עניינו הוא, כי הנה בכל יום שבת, לא היה זווג כלל לז"א עם נוקבא רחל, אלא עתה בחזרת מוסף בקול רם, שעלתה עמו שוה בשוה כנזכר, והיסוד שלו, שוה בשוה עם היסוד שלה, משא"כ בתחילה. ובזה תבין ענין תפילת מוסף, שאמרו בס"ה, ובספר התקונים, שהיא ביסוד, הנקרא יוסף. והטעם הוא, כי עתה יכול יסוד דז"א להזדווג, בשוה עם היסוד שבה, והנה זווגם עתה, הוא ממש כעין זווג או"א, כי הרי ירשו את מקומם. וכבר נודע, כי אין זווג לאו"א, אלא ע"י מ"נ של נשמות התחתונות, המוסרים עצמם להריגה עק"ה, ע"ד יחוד או"א, בפסוק שמע ישראל, כמ"ש בק"ש דשחרית דימי החול. ולכן עתה אנו אומרים פסוק שמע ישראל, וצריך לכוין להעלות מ"ן אל זו"ן, ע"י מסירת נפשנו עק"ה במלת אחד, בפסוק שמע ישראל כמ"ש בק"ש של שחרית דחול.