תוכן

מג) ואמנם בבחי' מקום התחלת היושר של שניהם, כתבנו לעיל בקצור נמרץ, וז"ל, מימין אבא ומשמאלו, השלשה עליונות של זה וזה, ושבעה תחתונות, על דרך זה באימא, ושכחתי פירושו. ונראה לעניות דעתי כן, כי השלשה ראשונות של אימא דיושר, אינם מתפשטים בעובי עגוליה מצד מעלה, כדרך עתיק וא"א ואבא, לפי שא"כ תהיה קומתה קצרה מאבא, והרי נתבאר דכחדא שריין, ולכן נתפשטו למעלה בעובי עגולי אבא גם הם, ונמצא, כי מצד ימין העובי העליון דעגולי אבא, נתפשטו שלשה עליונות דיושר דאבא, בענין עתיק ואריך. ומצד שמאל העובי הנזכר, נתפשטו שלש ראשונות דיושר דאימא. ועל דרך זה השבעה תחתונות דאבא. נתפשטו מימין עובי העליון דעגולי אימא, ונמשכו יותר למטה, בשאר החלל שבתוך עגולי אימא, כנזכר שעור התפשטותו למטה. ושבעה תחתונות דיושר דאימא, נתפשטו מתחלת עובי עגוליה מצד שמאל עד למטה. והרי כי גם בבחינת היושר. היו או"א שוים בקומתם, וכחדא שריין בכל שעור קומתם, הן בבחינת מקום התחלת קו יושר שלהם, הן בבחינת סיום סוף היושר שלהם כנזכר. וגם כבר נתבאר לעיל, איך אחר התקון, נתקנו העגולים, והיו בהם בחי' קוים ישרים, ימין ושמאל ואמצע, על ידי החלונות אשר בהם, כי בהם נמשך השפע דרך יושר, בדרך הקוים שיש בקו יושר, הנקרא רוח של העגולים, שעליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים, צלם אדם ישר, ועל ידי כן היה תקון גמור בעגולים, לכשיוכלו לקבל האור, כמו קו ישר דרוח.