זהר

מג) וכלא סתים בהאי דאקרי אימא עלאה, דמנה אתער חילא לאימא תתאה. ומאי איהו. דכתיב בה ולאומי אלי האזינו. אל תקרי לאומי, אלא לאמי. דלא זז קב"ה מחבבה לכנסת ישראל, עד דקראה אמי. והאי נפקא מאימא עלאה, דהיא ביתא תניינא, דאקרי ה' דשמא קדישא, דאתפתחא לחמשין תרעין. ומהאי נפק רוחא לחד נוקבא דפרדשקא דחוטמא.

פירוש הסולם

מג) וכלא סתים בהאי וכו': והכל סתום במוח בינה הזה, הנקרא אמא עלאה, שממנה נתעורר כח לאמא תתאה, שהיא מלכות. ומה היא. היינו שכתוב בה, ​ולאמי אלי האזינו. אל תקרי לאומי אלא לאמי, כי לא זז הקב"ה מחבבה לכנסת ישראל, שהיא המלכות עד שקראה אמי. דהיינו עד שהמלכות קיבלה אורות דאמא עליונה. כי אורות אלו יוצאים מאמא עליונה, שהוא הבית השני של התפלין, שנקרא ה' של השם הקדוש הויה, שנפתחה לחמשים שערים. וממוח הזה יוצא רוח לנקב אחד של חלון החוטם דז"א (עי' לעיל באדרא רבא אות רל"ד בהסולם).