זהר

מג) ואי תימא יצחק אמאי לא אדכר הכא. אלא אשתאר לאתפרעא מאינון דעאקין לבנוי, הה״ד עוררה את גבורתך. וכתיב, יי׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו׳, ודא הוא יצחק, דאסתלק מהכא. ר׳ חייא אמר, זכר רחמיך יי׳ וחסדיך, אלין אינון יעקב ואברהם, דבעינן להון לאגנא עלן. אבל יצחק, למעבד קרבין קיימא, ובגיני כך לא בעינן ליה לגבייהו.

פירוש הסולם

מג) ואי תימא יצחק וכו׳: ואם תאמר, יצחק, למה לא נזכר כאן. ומשיב, אלא שנשאר להפרע מאלו שמצירים לבניו. ז״ש, עוררה את גבורתך. וכתוב ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'. וזה הוא יצחק, שאינו נזכר כאן. כי יצחק הוא מדת הגבורה, שזכותו שמורה ליום נקם. ר׳ חייא אמר זכר רחמיך ה׳ וחסדיך, אלו הם יעקב ואברהם, שצריכים אותם להגן עלינו. אבל יצחק עומד רק לעשות מלחמות שהוא בהיפך הרחמים והחסדים, ומשום זה, לא צריכים אותו אצלם. כדי שלא יעורר הדין.