זהר

מב) ויקהל משה וגו'. אהדר לון כמלקדמין, עובדא דמשכנא. אמר רבי חייא, כלא כמה דאתמר. ועובדא דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל בלחודייהו, ולא מאינון ערב רב, בגין דאינון ערב רב אמשיכו ליה למלאך המות לנחתא לעלמא. כיון דאסתכל משה ביה .'אשדי לאינון ערב רב, לבר, וכניש לון לישראל בלחודייהו, הדא הוא דכתיב ויקהל משה וגו'.

פירוש הסולם

מב) ויקהל משה וגו': חזר שנית על מעשה המשכן, כמקודם בפרשת תרומה. אמר ר' חייא הכל הוא כמו שלמדנו (לעיל אות ח') שמעשה המשכן לא נעשה אלא מישראל לבדם, ולא מערב רב. משום שהערב רב המשיכו בחזרה את המלאך המות לרדת לעולם. כיון שהסתכל משה בזה, השליך הערב רב לחוץ והקהיל את ישראל בלבדם. זהו שכתוב, ויקהל משה. משא"כ בפרשת תרומה, נאמר, מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' שגם הערב רב היו בכלל. (כנ"ל אות ח'). וע"כ היה צריך לומר מעשה המשכן פעם שנית.