זהר

מב) כגוונא דא, צפון עביד דהבא. דמסטרא דתוקפא דאשא, אתעביד דהבא. והיינו דכתיב, מצפון זהב יאתה. דאש אתאחיד בעפר, ואתעביד דהבא. והיינו דכתיב, ועפרות זהב לו. ורזא דא, שנים כרובים זהב.

פירוש הסולם

מב) כגוונא דא צפון וכו': כעין זה, עושה הצפון את הזהב. כי מצד תוקף האש, נעשה הזהב. והיינו שכתוב, מצפון זהב יאתה. כי האש נאחז בעפר ונעשה זהב. והיינו שכתוב, ועפרות זהב לו. וז"ס שנים כרובים זהב.
פירוש כי האש ה"ס הדינים של הקטנות דבינה, וכשמתחברת האש הזו עם העפר יורד המסך ממקום בינה בחזרה למקומו, ומתגלה החכמה בעפר, שה"ס המלכות. וה"ס הזהב. וז"ש מצפון זהב יאתה. כי שם מלובשת האש. כנ"ל. וז"ס שנים כרובים זהב. דהיינו שנמשכו בהם המוחין דחכמה הנק' זהב. אמנם בלי עפר אין זהב, כי אין החכמה מתגלה זולת במלכות, כנודע, וז"ש, ועפרות זהב לו.