תוכן

מב) ונבאר עתה ענין הרצועות, כי הנה רצועה הימנית שהיא הנצח של הבינה, היא קצרה, ולא נתפשטה רק עד טיבורא דליבא דז"א. ורצועה השמאלית שהיא ההוד של הבינה, נתפשטה עד ההוד של ז"א. וזהו ענין מ"ש בהקדמת התקונין דף ט' ע"א, ואתפשטותא דה"א עילאה עד הוד אתפשטת וכו', כי זה מורה שההוד שלה בלבד, הוא שנתפשט עד ההוד דז"א, משא"כ בנצח שהיא יותר קצרה ונשארה למעלה כנזכר, וטעם הדבר הוא, כי הנה לעולם הנצח הוא בסוד הת"ת, וההוד הוא בסוד המלכות כנ"ל, ולכן לא נמשכה הנצח דבינה אלא עד החזה, שהוא הנקרא טיבורא דליבא, לפי שעד המקום הזה הוא בחי' ז"א לבדו, אך מן החזה ולמטה, מתחיל בגין המלכות ג"כ כנודע, ועד שם נתפשט הנצח לצורך הז"א, ואחר כך נתפשטה ההוד בלבד, עד למטה עד ההוד דז"א, לפי שמשם מן הפרק הראשון דהוד דז"א, שם נעשית מוח בינה דמלכות. והנה ההוד הזה, הוא מן הבינה העליונה שהיא אימא, ונמשכה עד מוח הבינה של מלכות, ולפי שבטיבורא שלים, לכן שיעורה עד הטיבור.