תוכן

מב) והנה דע והבן, כי הנוקבא בעת אצילתה הראשון, לא היתה רק נקודה אחת לבד כנודע, וזו הנקודה נקראת אישון בת עין, וחבור זו ונקודה זו, ממנה מתחיל בנין כל מציאותה, והיא לבדה יכולה להיות עמו פנים בפנים, זהו שורש כל בחי' הנוקבא, וזה ראשית ואחרית כל דרושים. דע, כי הנקודה שנאצלה תחלה, היה כתר שבה, והיא נקודה אחת לבד, ותחלה קודם העיבור, היתה בסוף היסוד למטה ממנו, ובזמן העיבור עלתה על היסוד, נתלבשה והגדילה ונעשית כמדת היסוד וכשיעורו. וביניקה, עלתה עד הת"ת מאחוריו, ונגדלה במדת הת"ת ממש. והנה בלילה שהוא כמו זמן היניקה לזעיר, אז הנוקבא הוא באצילות הראשון. והנה תשעה נקודות אחרונות שלה אחר חצות, מתחברות עם לאה, כנודע בספר מקור חיים, ובספר עולת תמיד, ע"ש באורך על זה הספור. ונקודת הכתר שמתחלת אצילותה, יורדת בבריאה להאיר שם, וע"י עסק התורה, עולה גם היא מעט מעט, עד שבאור הבוקר נגמרה לעלות פנים בפנים, בזרוע שמאל של זעיר, ואז נכנס בה רשימו דמוחין דילה, בסוד תפלה של יד, והט' נקודות יורדות אז בבי"ע, אך היא יש בה הרשימו מבחי' פנים בפנים, ויכולה לעמוד עמו פנים בפנים אז, בסוד תפילין, ושאר הט' אינו מעלים אותם מעט מעט מבי"ע, עד ברכת אבות, ואז בק"ש נכנסו בז"א ו"ק דגדלות, והט' אלו שלה גם הם מתחילים לעלות עד ז"א דאצילות, ואז עולה המלכות, ואותה נקודה היא חוזרת אל האחור, ומתחלת לתקן כמו בזמן העיבור, ועולה עד תחת היסוד, ושם היא בחי' שורש אחד שלה כנודע, שהוא עטרה שנשאר שם תמיד, וגם בחי' שירדה בבריאה עולה שם. ואז אותה הבחי' כשעלתה מבריאה, נגדלות במדת היסוד כלו ועיין לעיל. ומשם עולה ג"כ בנצח הוד ולא ביסוד ונגדלת כמותם. ומשם עולה עלייה ד' בת"ת, והרי עלתה גם היא אל שורשה אשר שם, שלא נסתלק ג"כ משם לעולם, ואז נגדלת במדת הת"ת עצמו מאחוריו. ואחר כך עולה בחסד וגבורה, עליה ה', ולכן יורדים חמשה האורות, תחתונות בברוך, וג' האורות עליונות באתה, אך אינה עולה בהם עד הזקיפות של שם הוי"ה כנזכר במקומו. והירידות הם הוי"ה אדנ"י, והזקיפות הם הוי"ה אהי"ה. ועולה בסוד נוקבא לבד אורך הזעיר עד הכתר שבו אחור באחור, וגם בסוד נקודה, ולא בבחי' פרצוף עדיין, ועיין במקומו כי יש זיווג שני אל או"א וגם יש אז מ"ן דחו"ב שלו דזעיר לבדו ואז ניתוספו בו הארה, שתעלה היא כל אחור באחור עד הכתר, בבחי' מדה או נקודה לבד. ואחר כך נעשים בז"א ג"כ דגדלות, וגם המקיפים דאימא לבד, כפי הנראה ממקומות אחרים, שנראה שעדיין לא נכנסו רק הפנימי, ואז נתקנת ונעשית בחי' פרצוף מן החזה ולמטה בחול, שלא היתה גם בהיותה באחור רק עד החזה. אך בר"ח, שבהיותה באחור עלתה עד הכתר, גם עתה תגדל פרצופה עד הכתר, ועיין במקומו איך הוא ברחל ובלאה. אך רחל היא מהחזה לבד, וגם כל זה הוא ע"י העלאת מ"ן וזיווג או"א, וצ"ע מאוד במקום אחר.