פירוש הסולם
מב)
אבל חמינן גו וכו', אבל ראינו בסתרי בראשית, שאומר כך אותו הסתום הקדוש, חקק חקיקה תוך מעיו, שה"ס בינה, של נסתר אחד, שה"ס נוקבא דעתיק, הנקוד בנקודה הנעוצה. שה"ס נקודת המלכות דצמצום א', שעלתה לבינה, והוציאה אח"פ דא"א לחוץ מראש שלו. אותה החקיקה, שנחקקה בבינה, נחקקה ונסתרה בה, כמי שגונז הכל תחת מפתח אחד, ואותו המפתח כולו גנוז בהיכל אחד. ואע"פ שהכל גנוז באותו ההיכל, עיקר הכל, באותו המפתח הוא, כי אותו המפתח הוא סוגר ופותח.
ביאור הדברים,
גליפי היינו החקיקה דחסרון אח"פ דכלים,
סתימאה קדישא היינו א"א הנק' חכמה סתימאה קדישא,
דחד טמירו היינו נוקבא דעתיק,
גו מעוי דחד טמירו, פירושו, בפנימיות הנוקבא דעתיק,
נקיד פירושו תיקון המסך לסוד הזווג.
בנקודה דנעץ, פירושו, בנקודה דנעיץ בעזקא, שהיא המלכות דצמצום א' הנקראת נקודה אמצעית, שעליה היה הצמצום הא', וזהו לאפוקי מהמסך המתוקן עם עטרת יסוד, כנהוג בו"ק דכלהו פרצופין, כנ"ל בדיבור הסמוך. כי מסך זה דעטרת יסוד, נק' בשם נקודה דישובא, ולא בשם נקודה אמצעית.
ושיעור הדברים, הוא כי א"א נחקק ונחסר מג"ר שלו ע"י פנימיות העליון שלו שהוא נוקבא דעתיק, שהיא מתוקנת בה"ת בנקבי עינים שלה כנ"ל.
וז"ש,
ההוא גליפי אגליף וטמיר ביה, כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא : מפתחא, פירושו בחינת המלכות דעטרת יסוד, המתוקנת בכלהו ו"ק דפרצופי אצילות, כנ"ל בדיבור הסמוך. כי נתבאר שם שבפרצופי ו"ק נפיק
י' מאויר שלהם ונעשים אור. שפירושו שהמסך יורד מנקבי עינים שלהם אל הפה, ומחזירים אח"פ למדרגה, ואז אחר שיש להם אח"פ דכלים קונים גם ג"ר דאורות. וע"כ נבחן המסך שבנקבי עינים בשם
מפתחא, כי הוא סוגר את הפרצוף מהארת ג"ר בעת שהוא בנקבי עינים, והוא פותח אותו בחזרה עם אורות דג"ר בעת ירידתו בחזרה למקומו לפה. ומטעם זה הוא מכונה ג"כ
פתח עינים. (
כנ"ל אות ז' ובהסולם ד"ה ותמן). וזה אמרו
וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא כלומר, כי אע"פ שעתיק עצמו נחקק בה"ת כנ"ל, מ"מ האי גליפי וחקיקה שנעשה בא"א מכח עתיק, אינו, דומה לחקיקה דעתיק עצמו, כי א"א נחקק ע"י
מפתחא, שהוא עטרת יסוד, כי הוא חסר מלכות, כנ"ל. ונמצא שבנקבי עינים דא"א שולטת רק עטרת יסוד ולא ה"ת. ולפיכך אוירא דא"א אתיידע, להיותו מתוקן במפתחא דא, משא"כ אוירא דעתיק לא אתיידע, כי המלכות דנקודה אמצעית בו, שאינה ממשכת בו ג"ר כנ"ל. ולא יקשה לך מה שאנו אומרים כאן שיש בא"א גו"ע, ולעיל אמרנו שאין בו אלא אח"פ, שהם מחצית הכתר התחתון. כי כלפי עתיק אין לו אלא אח"פ, אמנם כלפי עצמו הוא גו"ע וחסר אח"פ. כמבואר,
(בספרי פתיחה לחכמת הקבלה דף כ"ה ד"ה וע"ז). וז"ש,
וההוא מפתחא גניז כלא בהיכלא חדא: כי א"א האציל לאו"א עילאין וחקק גם לאו"א בחסרון ג"ר דאורות ואח"פ דכלים, והם
ההיכל, שבו נגנזו כל האורות דג"ר, הן ג"ר דנשמה, והן ג"ר דחיה והן ג"ר דיחידה. ואמרו
דגניז כלא. הכוונה הוא, שא"א המשיך גם בחי' ה"ת דעתיק להיכלא דא, וגם בחינת עצמו, שהוא
המפתחא.
וז"ש,
ואע"ג דכלא גניז בההוא היכלא עקרא דכלא בההוא מפתחא הוי: היכלא הוא הבינה שהיא היכל לחכמה, שבה ג"ר וו"ק, שבג"ר שלה שולטת ה"ת, ובו"ק שלה שולט
המפתחא, שהוא עטרת היסוד, וז"ש
ואע"ג דכלא גניז בההוא היכלא, דהיינו גם בחי' ה"ת מעתיק, מ"מ
עקרא דכלא בההוא מפתחא הוי היינו רק בעטרת יסוד, כי ו"ק דבינה הנק' ישסו"ת, רק בהם נבחן הגניזו שפירושו ו"ק מחוסרי ראש דג"ר, משא"כ בג"ר דבינה שהם או"א, ששם ה"ת בנקבי עינים, שם אינו חסר כלל ג"ר, כי החסדים של או"א עלאין חשובים כמו חכמה וג"ר.
(כנ"ל במראות הסולם אות ב' ד"ה והוא).
וז"ש,
ההוא מפתחא סגיר ופתח: ואף ע"פ שהסגירו ופתיחו נעשים ע"י ה"ת שבנקבי העינים: שבהיותה עולה לנקבי עינים היא סוגרת המוחין דג"ר, כי אז נשאר הפרצוף בחסרון אח"פ דכלים ובחוסר ג"ר דאורות. ובהיותה יורדת מנקבי עינים בחזרה לפה, היא פותחת המוחין דג"ר שיאירו בפרצוף. כי אז מחזרת האח"פ דכלים וג"ר דאורות לפרצוף. הרי שרק ה"ת עצמה היא הפותחת והסוגרת. עכ"ז כיון שפתיחת מוחין אינם בג"ר אלא רק בז"ת, שבהן אינה שולטת ה"ת אלא עטרת היסוד הנק'
מפתחא, וג"ר דכל מדרגה שבהן שולטת ה"ת נשארות תמיד בבחינת אוירא דלא אתיידע, כנ"ל. לפיכך מיוחסות הסגירה והפתיחה על המפתחא, ולא על ה"ת.
