זהר

מב) פתח ואמר, הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. זכאה חולקהון דצדיקייא, דקב"ה גלי לון ארחי דאורייתא, למהך בהו. ת"ח, האי קרא רזא עלאה איהו, הנה ישכיל עבדי ואוקמוה. אבל ת"ח, כד ברא קב"ה עלמא, עבד לה לסיהרא, ואזער לה נהורהא, דהא לית לה מגרמה כלום, ובגין דאזעירת גרמה, אתנהרא בגין שמשא, ובתוקפא דנהורין עלאין.

פירוש הסולם

מב) פתח ואמר הנה ישכיל עבדי וגו': אשרי חלקם של הצדיקים שהקב"ה גילה להם דרכי התורה ללכת בהם, בוא וראה, מקרא זה, ​הנה ישכיל עבדי, סוד עליון הוא, ובארוהו. אבל בוא וראה, כשברא הקב"ה את העולם, שה"ס זו"ן, עשה את הלבנה. שהאציל את הנוקבא בקומה שוה עם ז"א, ואח"כ, מיעט אורותיה, באופן, שאין לה מעצמה כלום רק מה שמקבלת מז"א, ומשום שמיעטה את עצמה, היא מאירה מן השמש, שהוא ז"א, ובכח אורות עליונים שבו. (וכבר נתבאר ענין זה לעיל בראשית א' ד"ה אות ק"י ד"ה כד הות סיהרא, ע"ש כל ההמשך).