זהר

מב) ההוא רישא שארי מלעילא, ומדיד בעיגולא, לתרין סטרין. סטרא חדא תלת מאה זרתין, ופלגא, וחד שליש. סטרא דא קיימא בחמש מזלגין, דעיילי לסטרא תניינא, ומתדבקן אלין באלין. ומשחתא דאלין מזלגין דעיילי דא בדא, תלת מאה טפחים, וחד זרתא ופלגא. מתדבקן אלין באלין, לקשרא סטרא דא בסטרא תניינא.

פירוש הסולם

מב) ההוא רישא שארי וכו': הראש ההוא, שהוא או"א כנ"ל, מתחיל מלמעלה, ומודד בעגול, כי שם סוד המדידה בעגול (כנ"ל אות כ"ו) לב' צדדים, הצד האחד הוא שלש מאות זרתות וחצי ושליש אחד. הצד הזה נמצא בחמשה מזלגות הנכנסים לחמשה מזלגות שבצד השני, שיש לו אותה המדה, וה' מזלגות, כמו הצד הא'. מדבקים אלו באלו. ומדת המזלגות הנכנסים זה בזה, היא שלש מאות טפחים וזרת אחת וחצי זרת. נדבקים אלו באלו, כדי לקשר הצד הזה בצד השני.
פירוש. כל המדובר כאן הוא בקשר הג', שהוא הקו האמצעי דישסו"ת, הנקרא דעת. אלא כיון שג' הקשרים כלולים זה מזה, יש בכל אחד ג' קוין, שהם חב"ד. וכן יש בכל אחד הארת או"א עלאין הנקראים ראש ועגולא, שכל מה שיש בחב"ד דישסו"ת מקובל מהם. ולפיכך יש בקו האמצעי דישסו"ת, ג' קוין חב"ד דישסו"ת, והראש שלהם, שהוא או"א עלאין. וכן יש לזכור, שכל הנמדד בעגול, שהוא או"א, אינו לצורך או"א עצמם, להיותם תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, אלא שהוא כדי להשפיע למטה, לישסו"ת וזו"ן. כנ"ל בדבור הסמוך.
וז"ש, ההוא רישא, שהוא או"א, שארי מלעילא, שורה למעלה מג' קשרים דישסו"ת, ומדיד בעגולא, דהיינו באו"א הנבחנים לעגולא, לתרין סטרין, דהיינו לאבא שהוא ימין, ולאמא, שהיא שמאל. סטרא חדא תלת מאה זרתין ופלגא וחד שליש. תלת מאה זרתין, ה"ס השפע המושפע מאותו הצד שהוא אבא, לג' קוין חב"ד, שבקשר הג' דישסו"ת. ומחצית הזרת ושליש, הוא שפע המושפע לז"א ומלכות הנכללים בדעת דישסו"ת, כי ז"א נכלל בבחינת הימין דדעת, ומלכות כלולה בבחינת השמאל דדעת. והיו צריכים להשפיע להם זרת שלמה, חציה לז"א, וחציה למלכות, כי ג' זרתין ה"ס חב"ד דזו"ן ונמצא שהדעת היא זרת אחת. אלא מפני שהמלכות אינה יכולה לקבל בחצי שליש שלה ששם הארת מנעולא, וע"כ אינה מקבלת אלא שליש אחד, וחסר לה חצי שליש. אבל ז"א מקבל מחצית הזרת, שהוא שליש וחצי זרת. וכן הצד האחר, שהוא שמאל דאו"א, דהיינו אמא, משפיע ג"כ באותם המדות הנ"ל, כמ"ש לפנינו.
וז"ש, סטרא דא, שהוא אבא, קיימא בחמש מזלגין, שה"ס חג"ת נ"ה, דגוף דאבא, שהם בחינת ראש לישסו"ת, ומכונים מזלגין, מפני שנכנסים ונתחבים בצד האחר, כמו מזלג, דעיילי לסטרא תניינא, שהם נכנסים ונכללים בצד השני, שהוא אמא, ומתדבקן אלין באלין, וכל זה בגופיהם דאו"א, אבל בראש, אין דבקות, בסו"ה ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה. ומשחתא דאלין מזלגין וכו' תלת מאה טפחים וחד זרתא ופלגא, שלש מאות טפחים הם ג' קוין לישסו"ת. וזרת ומחצה הם לז"א ומלכות הכלולים בישסו"ת, שמב' הצדדים, הם ג' זרתות, והם לג' קוין דז"א ומלכות.
ומה שבראש לא השפיעו לז"א ומלכות רק זרת אחת, שה"ס הדעת לבד, ולא לחו"ב. וכאן השפיעו להם ג' זרתות. הטעם הוא, כי מבחי' חו"ב דראש, אין ז"א ומלכות יכולים לקבל. אבל מבחינת חו"ב דגוף דאו"א הם יכולים לקבל. וע"כ מקבלים כאן, ג' זרתות. ובבחינת הראש דאו"א אומר שלש מאות זרתין, ומבחינת הגוף דאו"א אומר שלש מאות טפחים. הטעם הוא, כי מראש דאו"א מושפעת הארת החכמה לקו שמאל דישסו"ת, והחכמה דשמאל מכונה זרתות (כנ"ל באות כ"ח) ע"כ אומר ש' זרתות. אבל בגוף, שולטת בעיקר החכמה דימין, שהוא בהעלם, (כנ"ל באות כ"ח) ע"כ אומר ג' מאות טפחים. אלא זו"ן, שאינם יכולים לקבל חכמה דשמאל מראש או"א, אלא מגוף דאו"א, ע"כ מודד בשבילם זרתות.