זהר

מב) מיד וילך אתו לוט. דא איהו נחש דאתלטיא, ואתלטיא עלמא בגיניה,דאיהו קאים לפתחא, לאסטאה לגופא, ולא תפעול נשמתא, פולחנא דאתפקדת, עד דיעברון עלה בהאי עלמא, י"ג שנין, דהא מתריסר שנין ולעילא, נשמתא אתערת, למפלח פולחנא דאתפקדת, הה"ד ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה. שבע וחמש תריסר אינון.

פירוש הסולם

מב) מיד ​וילך אתו לוט וכו': זהו הנחש שנתקלל והעולם נתקלל בסבתו. כלומר, ע"כ מכנה הכתוב להנחש בשם לוט, כי לוט, פירושו קללה בלשון ארמית, והוא שנתקלל והביא קללה להעולם. והוא מתלוהאל הנשמה בעולם הזה. דאיהו קאים לפתחא וכו' שהנחש עומד לפתח להשטות הגוף, כמ"ש לפתח חטאת רובץ. וע"כ לא תפעול הנשמה העבודה שנצטוית עד שיעברו עליה י"ג שנים בעולם הזה. כי מי"ב שנים ומעלה, הנשמה מתעוררת לעבוד העבודה שנצטוית, וז"ש ואברם בן חמש שנה ושבעים שנה, שבעים במספר קטן הוא שבע, שבע וחמש הם י"ב. ואז יוצאת הנשמה מחרן, שהוא הקליפות, ומתעוררת ללכת בעבודת השם.