זהר

מב) ר׳ יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר׳ אבא, שאל ליה, אמר מלה חד בעינא לשאלא, כיון דידע קב״ה דזמין ב״נ למחטי קמיה, ולמגזר עליה מיתה, אמאי ברא ליה. דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא. וכתיב בה באורייתא, אדם כי ימות באהל. איש כי ימות. וימת. ויחי פלוני וימת. מאי קבעי קב״ה לב״נ בהאי עלמא, דאפילו אי אשתדל באורייתא יממא וליליא ימות, ואי לא אשתדל באורייתא ימות, כלא בחד ארחא, בר פרישותא דההוא עלמא, כד״א כטוב כחוטא.

פירוש הסולם

מב) ר׳ יהודה הוה וכו׳: ר׳ יהודה היה הולך בדרך עם ר׳ אבא. שאל אותו, אמר, דבר אחד אני רוצה לשאול, כיון שידע הקב״ה שאדם עתיד לחטוא לפניו ושיגזור עליו מיתה, למה בראו. והרי התורה היתה ב׳ אלפים שנה קודם שנברא העולם, דהיינו לפני חטאו של אדם הראשון, וכתוב בה בתורה, אדם כי ימות באהל. איש כי ימות. וימת. ויחי פלוני וימת. מה רצה הקב״ה מן האדם בעולם הזה, שאפילו אם עוסק בתורה יומם ולילה ימות, ואם אינו עוסק בתורה ימות, ודרך אחד לכולם, חוץ ממה שהחוטא נפרש מעולם ההוא. אבל בעולם הזה כולם שוים, כש״א כטוב כחוטא.