זהר

מב) כתיב זכר רחמיך יי׳ וחסדיך כי מעולם המה. זכר רחמיך, דא יעקב. וחסדיך, דא אברהם. כי מעולם המה, ומעולם נטל לון קב״ה, וסליק לון לעילא, ועבד מנייהו רתיכא קדישא, לאגנא על עלמא. ובגין דהוו מעולם, הוא דכיר להון לאגנא ולרחמא על עלמא. כגוונא דא. נטיל קב״ה לצדיקייא מן עלמא, וסליק לון לעילא, לאגנא על עלמא.

פירוש הסולם

מב) כתיב זכר רחמיך וגו׳: כתוב, זכר רחמיך ה׳ וחסדיך כי מעולם המה. זכר רחמיך, זה יעקב. וחסדיך, זה אברהם. כי מעולם המה, שמעולם לקחם הקב״ה, והעלה אותם למעלה, ועשה מהם מרכבה קדושה להגן על העולם. ומשום שהם מן העולם, הוא זוכר אותם להגן ולרחם על העולם. כעין זה לוקח הקב״ה צדיקים מן העולם, ומעלה אותם למעלה, להגן על העולם.