זהר

מב) ויקרא אל משה. ר״ש פתח, הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. האי קרא אית ביה לאסתכלא, כיון דכתיב נראו בארץ, מהו דכתיב נשמע בארצנו, דהא בחד ארץ סגיא. אלא הנצנים, אלין אינון נטיען דעקרן קב״ה ושתיל לון באתרא אחרא, ואתרביאו, כנטיעתא כד אפיק פרחין.

פירוש הסולם

מב) ויקרא אל משה וכו׳: ר׳ שמעון פתח, הנצנים נראו בארץ וגו׳ נשמע בארצנו. מקרא זה יש להסתכל בו, כיון שכתוב, נראו בארץ, מהו שכתוב עוד נשמע בארצנו, הרי בפעם אחד ארץ היה די. ומשיב, אלא הנצנים, אלו הן הנטיעות שעקרן הקב״ה ושתל אותם במקום אחר, ונתגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים.
פירוש. כי תחילה נברא העולם במדת הדין, דהיינו במלכות שהיא מדת הדין, ראה הקב״ה שאין העולם מתקיים, כי ז״א ומלכות דמדת הדין אינם ראוים לקבל שום אור מחמת הצמצום הרוכב עליהם כנ״ל, (בראשית א׳ דף ז׳ ד״ה וכבר) שתף עמה הקב״ה מדת הרחמים, דהיינו שהעלה המלכות לבינה ונמתקה במדת הרחמים, ואז נעשים ראוים לקבל המוחין מבינה. (עש״ה) וז״ש הנצנים, אלין אינון נטיען דעקרן קב״ה, דהיינו ז״א ומלכות שעקרם הקב"ה ממקום המלכות דמדת הדין, ושתיל לון באתרא אחרא, דהיינו במקום בינה, ואז נגדלו ועשו פירות, וז״ש ואתרביאו כנטיעתא כד אפיק פרחין.