זהר

מא/ב) עד דאתי צפרא, ואושיט לה מלכא חוטא דחסד, ורזא דמלה כמה דאמרינן, ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו וגו׳. ולא תימא דלה בלחודהא אושיט לה מלכא דא, אלא לה, ולכל אינון דמתחברן בה. תא ונתחבר כחדא. יתבו.

פירוש הסולם

מא/ב) עד דאתי צפרא וכו׳: ​עד שמגיע הבקר, והמלך מושיט לה חוט של חסד, שאז מתלבשת החכמה שבה בחסד ונשלמת וסוד הדבר כמו שנאמר, ​ויושט המלך לאסתר אה שרביט הזהב אשר בידו. שהמלך, הוא ז״א, ואסתר, היא המלכות. ושרביט הזהב, הוא חוט של חסד. שעם התלבשות בו החכמה שבמלכות נקרא, שרביט של זהב. ואל תאמר שלה לבדה מושיט המלך השרביט של זהב, אלא לה, ולכל אלו שמתחברים בה. בא ונתחבר יחד. ישבו.