זהר

מא/א) אהדרו ר׳ אחא ור׳ חייא, אמרו, הא ודאי עדן רעותא, דאתערותא דכ״י הוא לאתחברא במלכא קדישא, א״ר אחא, ודאי, לא אתחברת לה כ״י בקב״ה אלא מגו שירתא, מגו שבחא דילה לגביה.

פירוש הסולם

מא/א) אהדרו ר׳ אחא וכו׳: חזרו ר׳ אחא ור׳ חייא לבית, ואמרו, הנה ודאי עת רצון. שהיא התעוררות כנסת ישראל להתחבר במלך הקדוש. שהוא ז״א. שהוא קו אמצעי. א״ר אחא, ודאי, שלא נתחברה כנסת ישראל בהקב״ה אלא מתוך שירה, מתוך השבח שלה אליו.
פירוש. כי לעיל אומר, עד דנפקי לבר, חמו וכו׳, שהפירוש הוא, כי מטרם נקודת החצות, שאז זמן שליטת השמאל, נבחן הארתו לבחינת חיצוניות. וז״ש, שעוד מטרם דנפקי לבר, מטרם שקבלו הארה חיצוניות משמאל, כבד ראו איך חד ככבא דהוה בטש וכו׳ דהיינו שהגיע נקודת החצות והאיר קו האמצעי, בב׳ פעולותיו, ויחד השמאל עם הימין, ואז נחשב הארתם לפנימיות, וז״ש כאן, אהדרו ר׳ אחא ור' חייא, דהיינו שלא יצאו לחוץ, דהיינו לקבל הארה מקו שמאל, אלא חזרו לפנימיות לבית. כי כבר נתיחדו ימין ושמאל ע״י קו האמצעי, שהארתם נבחן לפנימיות, וז"ש, לא אתחברת לה כ״י בקב״ה אלא מגו שירתא, מגו שבחא דילה. כי בשעת שליטת השמאל שבמלכות, דהיינו טרם נקודת חצות לילה. המלכות, שעיקר בנינה הוא מקו שמאל, אע״פ שהיא חושך בלי החסדים דקו האמצעי, מ״מ היא מרוחקת מן הת״ת שהוא קו האמצעי הנוטה לחסדים ולימין, כמו הקו שמאל מטרם הכרעת קו האמצעי (כנ״ל ב״א דף נ״ז ד״ה וזה ע"ש) ובחצות לילה, כשבא הקב״ה וייחד השמאל עם הימין בב' פעולותיו הנ״ל, אז הכירה המלכות בשבחו של הקב״ה שהוא קו האמצעי, מחמת שלמות היחוד דימין ושמאל. ואז נתחברה עם הקב״ה.