זהר

מא) והא אוקמוה, דרזא דא גוונין דעינא, דסחרן לההוא נקודה דאמצעיתא דעינא, דאיהו חיזו דכל עינא, כגוונא דההיא נקודה אמצעיתא דקאמרן, דאיהו חיזו דכלא, ותמן קאים בית קדש הקדשים, וארון וכפרת, דאינון חיזו דכלא. אשתכח, ההוא נקודה חיזו דכל עלמא. ועל דא כתיב, יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון וגו'. יפה: שפיר ההוא חיזו וחדוה דכלא. נוף: נופא דאילנא דאיהו שפירו דכלא.

פירוש הסולם

מא) והא אוקמוה דרזא וכו': והרי העמידוהו, שזה סוד הצבעים שבעין, המסבבים לנקודה האמצעית ההיא שבעין, שהיא כח הראיה של כל העין, והיא כעין נקודת האמצעית ההיא, שבפנימיות הארץ, שאמרנו, שהיא הראיה של הכל, ושם עומד קדש הקדשים והארון והכפורת, שהם הראיה של הכל. נמצא שנקודה ההיא, היא הראיה של כל העולם. וע"כ כתוב עליה, יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון וגו'. יפה, נקראת, משום שיפה היא מראה הזו. נוף, שהוא ענף של האילן, שהוא ז"א, שהוא היופי של הכל.