זהר

מא) ועל ההוא אתר ממנא חד מלאכא טהריאל שמיה, ועמיה שבעין ממנן מעופפין ואתמחון מזיקי שביבין, ולא קיימין, ולא אתחזון, ולא משתכחי. וכד אתי צפרא כלהו מתחדשן ולא קיימי, כד מטאן לגבי ההוא אתר אבדין. ולא משתכחין, ועאלין בחד נוקבא דתהומא. ולא אתחזון, כד אתרמיש ליליא אתמחון מאינון שביבין עד דמטי צפרא.

פירוש הסולם

מא) ועל ההוא אתר ממנא חד מלאכא טהריאל שמיה: ועל מקום הזה יש מלאך אחד ממונה עליו ושמו טהריא"ל, ועמיה שבעין ממנן מעופפין ואתמחון מזיקי שביבי דעלייהו, ולא קיימין, ולא אתחזון, ולא משתכחי, וכד אתי צפרא כלהון מתחדשן, ועם המלאך טהריאל יש ע' ממונים המעופפים ונמחים ע"י זיקי שלהבות שיש ממעל להם, מהם שאינם מתקיימים, ומהם שמתקיימים אבל אינם נראים. ומהם שנראים, וכשמתקרבים לראותם, אינם נמצאים. ולעת הבקר כולם חוזרים ומתחדשים. והזהר בעצמו מפרש דבריו, ואומר, ולא קיימי, כד מטאן לגבי ההוא אתר אבדין. ולא משתבחין, ועאלין בחד נוקבא דתהומא. ואינם מתקיימים, למה, משום כשהם מגיעים לאותו מקום נאבדים. ואינם נמצאים, למה, משום שנכנסים בנקב אחד של התהום. ולא אתחזון, כד אתרמיש ליליא אתמחון מאינון שביבין עד דמטי צפרא, ואינם נראים, למה, משום שבעת. שנחשך הלילה הם נמחים על ידי אותן הלהבות הנ"ל, עד שבא הבקר.
פירוש. כי נתבאר שבסוד ומלכותו בכל משלה, המלכות דאצילות מאירה נהירו דקיק להקליפות כדי לקיימם. ולפיכך נשתרשו מקומם במדור הזה. שהיא מדור האחרון דחיצוניות המלכות, שאין עוד שם מקום יותר שפל מזה. והם אלו הקליפות הנ"ל בדיבור הסמוך. אמנם נתמנה עליהם מלאך מצד הקדושה, ונקרא טהריאל. דהיינו לפי פעולתו, כי פעולתו להכניע את הקליפות ולהדריכם, באופן שלא יזיקו להקדושה יותר מדאי, אלא ישמשו שהקדושה כראוי בסוד קליפה קדמה לפירי. ונמצא שהוא מכלה ומבער לבסוף את טומאת הקליפות הללו ומביא טהרה להעולמות, לפיכך נקרא המלאך טהריאל שהוא נוטריקון טהרה של אל.
ויש לו ע' ממונים, שתפקידם להמשיך חיות וקיום אל הקליפות שבמדור הזה. ואלו הממונים אינם בני קיום אלא נבראים ונשרפים. כי בהיותם צנורות הקיום של הקליפות, צריכים להיות בני חילוף כמוהם, שלא יהיה להם חלק בנצחיות ח"ו. ולפיכך כשמתקרבים אל המלכות ולקבל שפע בשביל הקליפות הם נשרפים. וז"ש מעופפים ואתמחון מזיקי שביבין דעלייהו, כשמעופפים לקבל שפע המה נמחין מנצוצין וזיקי להבות שעליהם, דהיינו מאותו נהר דינור הנמצא למעלה מהם, במדור הג' כמ"ש לפנינו. והם מתחלקים לג' שלישים, דהיינו לרת"ס שהוא כח"ב חג"ת נה"י, ועל בחינת נה"י שבהם אומר, ולא קיימי, כד מטאן לגבי ההוא אתר אבדין. דהיינו נאבדים לגמרי, כי עיקר הדינים נמצאים בבחינת נה"י של הקליפות, וע"כ צריכים הצנורות שלהם להאבד לגמרי, כדי שלא יוכלו לקבל מהם כלום. ועל בחינת חג"ת שלהם, אומר, ולא משתכחין, ועאלין בחד נוקבא דתהומא, שאינם נמצאים, כלומר שנראים אבל כשמתקרבים לראותם אינם נמצאים, משום שנכנסים בחד נוקבא דתהום, שה"ס נוקבת התהו, שאין שליטה לראותה (כנ"ל בדיבור הסמוך ע"ש) כי בחינת הדכר נק' תהו ובחינת הנוקבא נק' תהום. ועל בחינת חב"ד שלהם אומר, ולא אתחזון, כד אתרמיש לילה אתמחון מאינון שביבין, כלומר שנמצאים, אבל אינם נראים משום שנמחים ע"י זיקי שלהבת שעליהם כנ"ל. וכד אתי צפרא כולם מתחדשים דהיינו כל ג' הבחינות, נה"י חג"ת חב"ד. וכשמתקרבים לקבל שפע, אז שוב חוזר עליהם ג' דינים הנ"ל, שהנה"י תיכף נאבדים, והחג"ת מתחבאים בתהומא. והחב"ד נמחים ואינם נראים. וכן חוזר חלילה בכל יום, שבאופן הזה מתצמצם בהרבה כח הקליפות שבמדור הזה, וראוים לתפקידם לשמש את הקדושה בסוד קליפה קדמה לפירי.