תוכן

מא) מהחברים: ברכת לבנה, הנה נודע לכל באי שערי חכמה, כי כל פנות שאדם פונה לעלות, עליונים למעלה ותחתונים למטה, והם יתעוררו הכוחות של מטה בעובדא ומלולא, אשר הם נקראים מ"ן, לעורר מ"ד דלעילא, זה אחר זה, וזה למעלה מזה, עד הגיע להוריד שפע מעילת העילות ית' שמו, לכן צריך בכל תפלות וברכות שאדם מתפלל, לכוין בהם כוונה גדולה, כי דבור נחשב לעובדא, והכוונה שהוא מכוין הוא מלולא, ואם ככה, אנחנו חייבים לעשות בכל הברכות, ק"ו בברכת לבנה, שאנחנו תובעים עלבונה בתחלה, מנה אחת אפים, לספר קצת בשבחה בפניה, ולהעלותה למעלה העליונה, כאשר היתה באמנה אתו, וק"ו בן בנו של ק"ו, אחרי שאנחנו בברכה זו ותופסים אמונת אמון ויוצר שלנו, אשר מלא בפיו לאמר, הביאו עלי כפרה, כי אם ככה הוא עושה, נדבק בו, לאחריו נלך, כאשר רמזו רבותינו ז"ל בדבריהם הקדושים בשם ר"י, תנא דבי ר' ישמעאל, אלמלא לא זכו בני ישראל להקביל פני וכו', שכוונה לומר, בברכה זו שאנו מברכים, ומעלין ומתנשאים את הלבנה, אנו מקבלים בדורון נאה, פני אבינו שבשמים, לפי שאנחנו מפייסין אותה במקומו על שנתמעטה, וא"כ הרי זה לו ית' דורון וקבלת פניה מאתנו, לכן נבאר ברכה זו, וזהו: