תוכן

מא) דע והבן ענין הנסירה, הנה תחלת ע"י מוחין דקטנות, היו דבוקים אחור באחור כנז"ל באורך בספר אוצרות חיים ע"ש, אלא לדרכנו הוכרחתי להביא זו ולפרש אותה ביותר חידושים. כאשר עיניך תחזינה משרים, לפי שעדיין אחוריים שלהם שניהם הם דינין של אלקי"ם, ואחר כך אפיל שינה לז"א, וחוזרים להסתלק המוחין ממנו, ונשאר בבחי' יניקה. שזו היא השינה, והבן זה היטב. ואז חכמה וחסד הוסרו מתוך הלבושים של נה"י דאימא כנודע, ונשארו ערומים בסוד אור מקיף דז"א, וגם חצי דעת התחתון המחבר תרין עטרין כנודע, וכן חצי דעת העליון, גם הוא נשאר עמהם חציו דמצד החסד. ואמנם בינה וגבורה, וחצי דעת תחתון, וחצי דעת העליון, אלו נשאר מלובשים תוך נה"י דאימא, וגם נסתלקו מזעיר, אמנם לא נשארו בסוד אור מקיף באחוריים, כדי להאיר משם, מן בחי' הרשימו שעלה ג"כ בעת השינה, כנזכר אצלינו בענין, ואמנם אלו נתלבשו תוך מלכות נוקבא ממש, וכמו שנבאר אחר כך. ואחר כך חוזרים להסתלק מן הנקבה, וחוזרים תחלה להתחבר עם חכמה וחסד בסוד אור מקיף ג"כ עמהם, ולעשות לו צרוף זיווג אחד דאו"א, ונמשכים מן זיווג ההוא ב' מנצפ"ך, א' ביסוד אימא, וא' למלכות דאבא, והא' נמשך לבינה דז"א, והב' נמשך לעטרה דגבורה דז"א, וע"י נמשך אותו מנצפ"ך השני אל המלכות, ואלו המנצפ"ך כפולים הם יותר ומתוקים, כי החכמה היא גבורה בשורשה, כי לכן חכמה דאריך נתלבש בה גבורה דעתיק. והנה אחר שירדו שם, ונעשו כולם מקיפין, אז מתחילין תחלה ליכנס בינה וגבורה בפנימית ז"א, ושניהם בהוד דאימא ואז מתפשטים שלשה פרקי הוד אימא, בכל קו שמאלי דז"א, מפרק תחתון אחרון, עושה מוח בינה אל המלכות. והנה כשנסתלקו הבינה והגבורה מזעיר כנזכר בסוד השבעה, אז היו מאירים בעקבי לאה, בסוד אור מקיף, ומשם נמשך אל המלכות רחל ואינם ישנות כמו זעיר, ועיין בענין חת"ך שהם שני אחוריים דזו"ן שלשה בחי' יש בהוי"ה, ויש במנצפ"ך, ויש באלקי"ם הנה בהוי"ה לא יש אחוריים בחת"ך כנודע, וגם כי צ"ל כי חת"ך ב' אחוריים, ומשביע ב' אחוריים, הנזכר במקומו.