תוכן

מא) ושורש הדברים הוא, כי צריך אתה לדעת ששורש נשמת משה, היא הארה מדעת החכמה של אבא, אשר החכמה הזאת ירדה לנצח דאבא, בהזדווגו עם אימא. ושורש נשמת אהרן, היתה מחסד של הוד דאבא. וכאשר נזדווגו יחד או"א פב"פ, לתת מוחין לזעיר, נכנם נצח דאבא אשר שם נשמת משה בהוד דאימא, והוד אבא אשר שם נשמת אהרן בנצח דאימא. ובזה יפורש מ"ש אהרן בנצח ומשה בהוד. ובהיות, כי נשמת משה מעולה מאוד, בהיותה מדעת דחכמה דאבא, לכן לא נשארה באימא רק נדבקה ביסוד דאבא, כי יצאה מהוד דאימא אל יסוד דידה, ושם מצאה יסוד דאבא שמלובש בתוך יסוד דאימא, ונכנס בתוכו ונדבק בו שם. וכשנתפשט יסוד דאבא בתוך ז"א, כנודע ששליש א' בלבד דיסוד דאבא מכוסה מיסוד דאימא, ושני שלישים אחרים הם מגולים לתוך זעיר, ומשם היתה נשמתו של מרע"ה דבוקה בו. וזמ"ש בזוהר משה מלגאו, היינו מתוך יסוד דאבא שהוא בתוך ז"א, וכשיצא מיסוד דאבא בתוך זעיר, האיר בזעיר כולו בכל עשר ספירותיו.