זהר

מא) דכך אורחוי דקב"ה, יהיב עותרא לבר איניש, למה, למיזן עניין, ולמעבד פקודוי. לא עביד האי, ואתגאי בההוא עותרא, ביה ילקי, דכתיב עושר שמור לבעליו לרעתו. יהיב ליה בנין, למה, למילף להו אורחוי דקב"ה, ולמיטר פקודוי, כדאמור באברהם, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וגו'. לא עביד האי ומתגאה בהו, בהו לקי, דכתיב לא נין לו ולא נכד בעמו וגו'. וכן כהאי גוונא, כד יהיב קודשא בריך הוא, משפירותא טבא עלאה דאדם הראשון להו, למה, בגין למיטר פקודוי, ולמעבד רעותיה, לא עבדו כדין, אלא אתגאו ביה. ביה לקו, בהאי שפירותא.

פירוש הסולם

מא) דכך אורחוי דקב"ה וכו': כי כך דרכיו של הקב"ה, אם נותן עושר לאדם, למה נותן לו, הוא, לזון את העולם, ולעשות מצותיו, לא עשה זה, אלא שמתגאה בעשרו, בו יוכה, שכתוב ​עושר שמור לבעליו לרעתו.
יהיב ליה בנין וכו': אם נותן לו בנים, למה נותן לו, הוא כדי ללמדם דרכיו של הקב"ה ולשמור מצותיו, כאמור באברהם, ​כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. לא עשה זה, אלא שמתגאה בהם, בהם הוא מוכה, שכתוב ​לא נין לו ולא נכד וגו'.
וכן כהאי גוונא וכו': וכך בדרך זה, כאשר נתן הקב"ה להם, מיופי הטוב העליון של אדם הראשון, למה נתן להם זה, הוא כדי לשמור מצותיו ולעשות רצונו. לא עשו זה, אלא שנתגאו בו, באותו היופי שנתברכו בו הוכו.