זהר

מא) וכד אית בעלמא ערב רב, נחתין לאתגשמא בהון, וקב"ה יעבר לון מן עלמא, הה"ד ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ואי תימרון, בזמנא דגלותא בתראה, לית עכו"ם, בגין דלא ידעין בני עלמא בהון. ואינון דידעין בערב רב תמן, אשתכח לון דמכעיסין לקב"ה ושכינתיה, וישראל בינייהו, וערב רב מצליחין בהון, לקיים מאי דכתיב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

פירוש הסולם

מא) וכד אית בעלמא וכו': וכשיש ערב רב בעולם, יורדים סמאל ונוקבא באלו הצלמים להתגשם בהם. וע"כ הקב"ה יעבירם מן העולם. ז"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ואם תאמרו, שבזמן גלות האחרון אין עבודה זרה, משום שבני אדם אינם יודעים בהם. ומשיב, שאלו היודעים שם בערב רב, נמצאים מכעיסים הקב"ה ושכינתו, וישראל שביניהם. והערב רב מצליחים בהם, לקיים מה שכתוב, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.