זהר

מא) ובההוא זמנא סליק מניה רוגזא דבריה, וחמת המלך שככה, ויימא לה מלכא בצלותא דעמידה קמיה, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך. בההוא זמנא, שאלתא על פורקנא דילה, ובנהא עמיה, הה"ד תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. אבל קשת דאתחזיא בעלמא בגלותא, דעבדא איהו, זמנין דנפיק בשלימו, כד בנוי מכשירין עובדוי, ולזמנין לא אשתכח בשלימו, כד בנוי לא מכשרין עובדוי.

פירוש הסולם

מא) ובההוא זמנא סליק וכו': ובזמן ההוא, שרואה הקשת, שהיא המלכות, הולך ממנו הכעס מבנו,​ ​וחמת המלך שככה. ​ויאמר לה המלך, בתפילת העמידה לפניו, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך. בזמן ההוא היא מבקשת על הגאולה שלה ושל בניה עמה. ז"ש, ​תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. אבל קשת הנראה בעולם בזמן הגלות, היא של העבד, דהיינו מטטרון, כלומר שהארת הזווג של מעלה מתלבשת במטטרון, והוא הנושא של ג' גווני הקשת, שהם ג' קוין. ופעמים היא יוצאת בשלמות, כשבניו מכשירים מעשיהם. ולפעמים אינה נמצאת בשלמות, כשבניו אינם מכשירים מעשיהם.