זהר

מא) כתיב וזרח השמש ובא השמש וגו'. האי קרא אוקימנא. אבל וזרח השמש, כד נפקו ישראל ממצרים, דנהיר שמשא ולא סיהרא. ואל מקומו שואף וגו', הא כתיב ובא השמש, במדברא, עם שאר מתי מדברא. כיון דעאל שמשא, לאן אתר אתכניש. אל מקומו, בגין לאנהרא לסיהרא. הה"ד שואף זורח הוא שם. דאע"ג דאתכניש, זורח הוא שם ודאי. דהא לא אנהיר סיהרא, אלא מנהורא דשמשא. ודא הוא רזא דכתיב, הנך שוכב עם אבותיך וקם. אע"ג דתתכנש, הנך קיים לאנהרא לסיהרא. דא הוא יהושע.

פירוש הסולם

מא) כתיב וזרח השמש וגו': כתוב, ​וזרח השמש ובא השמש וגו'. מקרא זה העמדנו. אבל וזרח השמש, היינו כשיצאו ישראל ממצרים שהשמש האיר, שהוא משה, ולא הלבנה, שהיא מלכות. ואל מקומו שואף וגו'. כי כתוב, ובא השמש, כי משה נאסף במדבר, עם שאר מתי המדבר. כיון שבא השמש, לאיזה מקום נאסף. אל מקומו, דהיינו כדי להאיר אל הלבנה. ז"ש, שואף זורח הוא שם, שאע"פ שנאסף, זורח הוא שם ודאי, כי אין הלבנה מאירה אלא מאור השמש. וזהו סוד שכתוב, ​הנך שוכב עם אבותיך וקם. אע"פ שתאסף הנך קם להאיר אל הלבנה. שזה הוא יהושע, כי יהושע היה מרכבה אל המלכות.