זהר

מא) יכול אף דארעא דישראל כן, והא תנינן, ארעא דישראל לא שריא עלה רוחא אחרא, ולא ממנא אחרא, בר קב"ה בלחודוי. ת"ח, דארעא דישראל הכי הוא, דלא שריא עלה ממנא ולא שליחא אחרא, בר קב"ה בלחודוי. אבל שעתא חדא שריא עלה, לחבלא בני נשא, מנלן מדוד, דכתיב וירא דוד את מלאך ה' וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, וכדין אתחבלת ארעא.

פירוש הסולם

מא) יכול אף וכו': יכול שאפילו בארץ ישראל הוא כן, שגם עליה שורה רוח אחר. והרי למדנו ארץ ישראל אינה שורה עליה לא רוח אחר ולא ממונה אחר זולת הקב"ה בלבדו. וא"כ למה נשחתה ארץ ישראל. ומשיב, בוא וראה כי ארץ ישראל, כן הוא, שממונה אינה שורה עליה ולא שליח אחר חוץ מהקב"ה בלבדו, אבל שעה אחת יוכל המחבל לשרות עליה לחבל בני אדם, מאין לנו זה, מדוד, שכתוב, ​וירא את מלאך ה' עומד, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ואז נשחתה הארץ.