זהר

מא) כל פקודין דעשה, דהוו עתידין לשריא ברמ״ח אברין דיליה, כלהו מתאבלין עליה. ורזא דמלה, דרכיו ראיתי וארפאהו וגו׳. ולאבליו. מאי ולאבליו. אילין רמ״ח אברין, דקא מתאבלין עליה, דאינון דיוקנא עלאה דשריא על רישיה, דבה שריא הוי״ה. דכמה דאית דיוקנא טבא על צדיק, ומנהיג ליה לכל עובדין טבין, לזכאה ליה לעלמא דאתי. כך אית דיוקנא בישא, על רישא דחייביא, לאנהגא לון בעובדין בישין, דירתון גיהנם. ובג״ד אית הבל ואית הבל, אית הבל טב, דאתמר ביה, כי על כל מוצא פי יי׳ יחיה האדם. ואית הבל ביש, דאתמר ביה גם זה הבל ורעות רוח.

פירוש הסולם

מא) כל פקודין דעשה וכו׳: כל מצות עשה, שהיו עתידים לשרות ברמ״ח אברים שלו, כולם מתאבלים עליו. וסוד הדבר דרכיו ראיתי וארפאהו וגו׳ ולאבליו. מהו ולאבליו, אלו הם רמ״ח אברים שמתאבלים עליו, שהם צורה עליונה, השורה על ראשו שבה שורה יה״ו ה׳ (כנ״ל אות ל״ז) וכמו שישנה צורה טובה על צדיק המנהיגו לעשות כל המעשים הטובים לזכותו לעולם הבא, כך ישנה צורה רעה על ראש הרשעים להנהיגם במעשים רעים שירשו גיהנם. ומשום זה יש הבל ויש הבל. יש הבל טוב שנאמר בו, כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם. ויש הבל רע, שנאמר בו, גם זה הבל ורעות רוח.