זהר

מא) רבי שמעון אמר, הא אוקימנא. מלה בעתו, והכי הוא ודאי, והכא אתא קב״ה לאזהרא לאהרן, דלא יטעי בההוא חובא, דטעו בנוי, דהא האי עת ידיעא, בג״כ לא יטעי לחברא עת אחרא, לגבי מלכא. הה״ד, ואל יבא בכל עת אל הקדש. כלומר, אף על גב דיחמי עידן, דאתמסר בידא אחרא, לאתנהגא עלמא, ויתמסר בידוי לייחד ביה לקרבא ליה לקודשא, דהא אנא ושמי חד הוא. ובגיני כך, ואל יבא בכל עת אל הקדש. ואי בעי למנדע במה ייעול, בזאת. בזאת יבא אהרן אל הקדש. דהאי זאת, היא עת דאחידת בשמי, בהאי י׳, דרשימא בשמי, ייעול אל הקדש. ואל יבא בכל עת.

פירוש הסולם

מא) ר״ש אמר הא וכו׳: ר׳ שמעון אמר, הרי העמדנו, דבר בעתו מה טוב, וכך הוא ודאי, וכאן בא הקב״ה להזהיר את אהרן, שלא יטעה באותו עון שטעו בניו, כי עת זו ידועה, שהיא מלכות, משום זה לא יטעה לחבר עת אחרת, אל המלך. ז״ש, ואל יבא בכל עת אל הקדש. כלומר, אע״פ שיראה העת, שנמסרה בידי אחר, דהיינו בידי הס״א, להנהיג העולם, שתהיה נמסרת בידיו, כדי ליחד ולקרב העולם אל הקדש, כי אני ושמי אחד. שגם הס״א אינו אלא משמש אותי. ומשום זה, ואל יבא בכל עת אל הקדש. ואם רוצה לדעת במה יבא, הוא בזאת שהיא המלכות דקדושה, בזאת יבא אהרן אל הקדש. כי זאת, הזו, היא עת הנאחזת בשמי בי' הזו, שהיא יסוד, הרשומה בשמי, ובה יבא אל הקדש. ואל יבא בכל עת.