זהר

מא) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, דרחים כ״י לקודשא בריך הוא, יבוזו לו. בוז יבוזו לו, יבוז מבעי ליה, מאי יבוזו לו. אלא, אם יתן איש, דא קודשא ב״ה. את כל הון ביתו, כד״א כל הון יקר ונעים. באהבה, דכ״י לגביה, ולא לאתקשרא בהדה, בוז יבוזו לו, כל אינון אוכלוסין וכל אינון משריין דלעילא, לההוא הון יקר, דהא לית רעותא לכלהו אלא בשעתא דכ״י מתקשרא ביה בקב״ה, ומתעטרא בהדיה, כדין כל אינון אוכלוסין, וכל אינון משריין, וכלהו עלמין כלהו בחדו, בנהירו, בברכאן, ועל דא אמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

פירוש הסולם

מא) אם יתן איש וגו׳: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאוהבת כנסת ישראל את הקב״ה, יבוזו לו. שואל, כתוב, בו יבוזו לו, יבוז לו היה צריך לומר, מהו יבוזו לו. ומשיב, אלא, אם יתן איש, זהו הקב״ה. את כל הון ביתו, היינו כל הארות המוחין שיש לו. כש״א כל הון יקר ונעים. באהבה, היינו באהבה של כנסת ישראל אליו, שהיא אהבת ימין, דהיינו חסדים מכוסים, ולא לאתקשרא בהדה, ולא להתחבר עמה, דהיינו עם בחינת חכמה תתאה שבה, כי לא ישפיע לה הארת חכמה, אלא חסדים מכוסים שהם כל הון ביתו. אז בוז יבוזו לו, כל אלו הגדודים וכל אלו המחנות של מעלה, יבוזו להון היקר ההוא, שהם החסדים. כי אין חפץ לכולם אלא בשעה שכנסת ישראל מתחברת עם הקב״ה, ומתעטרת עמו, שמשפיע לה חכמה דהיינו שהחכמה שבה מתלבשת בחסדים שלו. אז כל אלו הגדודים וכל אלו המחנות וכל העולמות כולם הם בשמחה, באור, ובברכות, ועל זה אומר, שמאלו תחת לראשי, שה״ס הארת החכמה, וימינו תחבקני שה״ס התלבשות החכמה בחסדים.