זהר

מא) אדהכי, הא סבא קא נחית לגביה כמלקדמין, פתח ואמר, רבי רבי, ברית איהו ודאי צדיק, ח״י עלמין, דאיהו י׳ זעירא מסטרא דחכמה דלעילא, דכד נחתא י׳ לגביה, אף על גב דבאתריה י׳ עלאה אתקרי, כד נחית לגבי צדיק י׳ זעירא אתקרי. ואת ו', אף על גב דאיהו ו' עלאה באתריה בעמודא דאמצעיתא, כד נחית לגבי צדיק לאתחברא בה', ו׳ זעירא אתקרי. אלפא ביתא דאתוון זעירן ביה אינון. וה׳ עלאה כד נחתא לגבי צדיק. זעירא אתקריאת.

פירוש מעלות הסולם

מא) אדהכי הא סבא וכו': בתוך כך הרי הזקן יורד אליו, אל ר׳ שמעון כמקודם, פתח הזקן ואמר, רבי רבי, ברית הוא ודאי צדיק היינו יסוד, הנקרא ח״י העולמים, שהוא י׳ קטנה המאירה מצד החכמה שלמעלה, כי כשיורדת י׳ העליונה, שהיא חכמה, אל הצדיק שהוא יסוד, אע״פ שבמקומה למעלה נקראת י׳ עליונה, כשיורדת אל הצדיק שהוא יסוד נקראת י׳ קטנה. ואות ו׳ אע״פ שהיא נקראת ו׳ עליונה במקומה בעמוד האמצעי שהוא תפארת, כשיורדת אל הצדיק שהוא יסוד כדי להתחבר בה׳ תחתונה שהיא מלכות, נקראת ו׳ קטנה, האלף בית של האותיות הקטנות הן בו היינו ביסוד. וה׳ העליונה שהיא בינה, כשיורדת אל הצדיק שהוא יסוד, נקראת ה׳ קטנה.
פירוש: יסוד נקרא מזל, משום שהוא משפיע הארת חכמה בבחינת אורחא למעברא ביה, ושיעור חכמה בבחינה זו משוער כמו טפה, שאין לה המשך, וה״ס טפה זרעית של אור החיה, שלכן נקרא מזל ע״ש השפעתו הבאה רק בשיעור של טפות טפות, (תע״ס חלק י״ד תשובה פ״ה) ונקרא ח״י עולמים להיותו ח״י בשני עולמות בעלמא דדוכרא ובעלמא דנוקבא, כי טרם שז״א משפיע המוחין לנוקבא צריכים אותם המוחין להתגלות בו עצמו, ואח״כ הוא משפיע אותם אל הנוקבא שלו, ולכן הכרח הוא שיש לו גם בחינת בנימין המעלה ט״ס של האור חוזר, שזולתו אין שום זווג במציאות, וז״ס שיסוד נקרא ח״י שכולל ט״ס דאו״י שהוא ממשיך ממעלה למטה, וט״ס דאו״ח ממטה למעלה שהם בגימטריא ח״י. ואחר זה משפיע אותה הקומה אל הנקבה שנקראת עלמא דנוקבא, ומוציא גם שם ט׳ ממעלה למטה, וט׳ ממטה למעלה בבחי׳ המסכים שלה עצמה, בסוד ח״י ח״י הוא יודך, וזה אמרו ברית איהו ודאי צדיק ח״י עלמין, דהיינו ח״י בעלמא דדכורא וח״י בעלמא דנוקבא, והנה כמו שחכמה סתימאה דא״א, סתמה את העצמות שלה, שלא תתגלה רק ע״י שערות דיקנא, שה״ס הזווג של ב׳ המזלות: ונוצר ונקה, שהם נקראו מוח הדעת הכולל ה״ח וה״ג, כי מזל ונוצר הוא תפארת וה״ח. ומזל ונקה הוא יסוד וה׳ גבורות. ומוח דעת זה נבחן שהוא הכולל לאו״א, כלומר שהחכמה היוצאת באו״א באה רק מכחו, כי הוא המזווגם פב״פ, שז״ס ההתמעטות והסיתום שיש בין חכמה דאו״י לבין החכמה דל״ב נתיבות. כן יש סיתום שני שגם אבא סתם את חכמה זו שלא תתגלה זולת ע״י התלבשות ביסוד שלו, שה״ס התלבשות חמה בנרתיקה, אמנם אין הכוונה על בחי׳ תפארת בלבד שה״ס חמה אלא הכוונה היא על ד׳ המוחין דחכמה שהם חו״ב וחו״ג וה״ס ד׳ אותיות הוי״ה והמה נתמעטו בסבת התלבשותם בנרתק, וע״כ נבחנים כל ד׳ המוחין הנמשכים דרך יסודות דאו״א בשם טפין, כלומר בלי המשך והוא כעין הבחנה מנחל מים הנמשך ממקורו ועובר דרכו בלי שום הפסק, אל בחינת טפה הנפסקת מהקלוח מיד עם הופעתה, ובדמיון זה אפשר לשער ההפרש בין המוחין דחכמה דל״ב נתיבות במקומם, שהיא מאירה בסוד נהר יוצא מעדן, לבין מוחין דחכמה המאירים דרך היסוד בסוד טפות של חכמה, וזה אמרו דאיהו י׳ זעירא מסטרא דחכמה דלעילא וכו׳, אע״ג דבאתריה י׳ עלאה אתקרי, מחמת שמאירה דוגמת השמש מחוץ לנרתקו, בבחינת נהר יוצא מעדן, כד נחית לגבי צדיק י׳ זעירא אתקרי וכו', מחמת שמאיר טפין טפין וכן כל ד׳ אותיות של שם הוי״ה שה״ס ד׳ המוחין של החכמה.