פירוש הסולם
ל)
אמר רבי אלעזר, בראשית דא כללא, דיוקנא דכל דיוקנין כלילן ביה: ר"א אומר שהמלה
בראשית שבתורה הוא כלל, דהיינו המלכות שה"ס פני אדם צורה שכל הצורות שבהמציאות כלולים בה.
דא רזא דכתיב, הוא מראה דמות כבוד ה', חיזו דאתחזון ביה שית אחרנין, ודא הוא וכו' ברא-שית, , וזה הוא סוד הכתוב הוא
מראה דמות כבוד ה', דהיינו מראה, שמתראים בה שש מדרגות אחרות כלומר, שעל ידי המלכות נמשכים המוחין דהארת חכמה אל הו"ק שבבינה, כי מראה וראיה מורים על חכמה כנודע. וזהו
בראשית שנוטריקון שלה הוא ברא - שית, כי על ידי עלית המלכות להבינה נעשו שית קצוות בהבינה, וכן היא מעלת מ"ן וגורמת להם מוחין דהארת חכמה כמו שמבאר והולך.
תא חזי כד עאלין בהאי חיזו שית גוונין היא אתקינת גרמא לאחזאה לון, בוא וראה כשנכנסו ו"ק דבינה בההוא מראה, דהיינו במלכות, היא מתקנת את עצמה, דהיינו שמעלת מ"ן, להראות אותם, כלומר להמשיך להם הגילוי על ידי המוחין דהארת חכמה.
ולמפעל בהו אומנותא דעלמא, ולפעל בהם דהיינו בהמוחין הללו, אומנות העולם, שהיא המוחין דהארת החכמה, שממנה כל המציאות שבששת ימי המעשה. ומשמיענו רבי אלעזר, שאע"פ שכל המוחין באים מבינה, מ"מ עקרם היא מלכות, כי על ידי עלית המלכות לבינה נחקקו ו"ק דקטנות בהבינה המרומזים בסוד ברא-שית. וכן המוחין דגדלות שלהם אינם אלא ע"י המלכות כי אין גילוי מוחין דהארת החכמה, אלא רק במקום המלכות שהוא מחזה ולמטה דז"א. וע"כ היא מכונה חכמה תתאה, כי אין החכמה מתגלית רק בה בלבדה, ונמצא שגם גדלות המוחין הוא מכח המלכות.
ואי תימא דהאי אומנותא דעלמא מדרגא דא הוא, כתיב ברא - שית, שבחא -שית איהו דעבדי אומנותא בהאי: יאם תאמר, שאומנות העולם, דהיינו מוחין דחכמה, באים ממדרגה זו דהיינו מהמלכות, לכן כתוב ברא – שית, להורות שהשבח הוא של הו"ק דבינה, משום שעושין אומנותן במדרגת המלכות. כלומר שאין לטעות שהכוונה היא שהמוחין עצמם באים מן המלכות, כי ע"ז מרומז בבראשית, ברא - שית להורות כי השש קצוות שבבינה הם הפועלים כי המלכות לית לה מגרמה ולא מידי, אלא הכונה הוא שכל השבח והגדלות של השש קצוות, הוא מפני שפועלים על ידי המלכות כנ"ל, וע"כ נקראים המוחין על שם המלכות.
