זהר

ל) דהא זמנא חדא, הוה ר' אלעזר אזיל בארחא, והוה אזיל עמיה ר' חזקיה, חמו חד חויא, קם ר' חזקיה למקטליה. א"ל ר' אלעזר, שביק ליה לא תקטליניה. א"ל, והא מלה בישא איהו, דקטיל בני נשא. א"ל לר' חזקיה, והא כתיב אם ישוך הנחש בלא לחש. לא נשיך חויא לבר נש, עד דלחשין ליה מלעילא, ואמרי ליה זיל קטיל ליה לפלניא.

פירוש הסולם

ל) דהא זמנא חדא וכו': כי פעם אחת, היה ר' אלעזר הולך בדרך, והיה הולך עמו ר' חזקיה. ראו נחש אחד. קם ר' חזקיה להרגו. אמר לו ר' אלעזר, עזוב אותו, אל תהרגו. אמר לה והרי דבר רע הוא, שהורג בני אדם. אמר לו לר' חזקיה, והרי כתוב אם ישוך הנחש בלא לחש. אין הנחש נושך בני אדם עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים לו לך הרוג את פלוני.