תוכן

טעם שבגמר התיקון יוכלו לקבל האור
ל. ועכשיו תבין דברי הזוהר (עי' לעיל אות יד) בסבת הבריאה, דכל מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, דהיינו הבושה של מתנת חנם וקבלה, ונמצא בזה סיבה למיעוט מדת הקבלה שבמחשבתו ית' להנות, ועל כן נשתלשלה מחשבתו ית' בדרך עילה ועלול עד עולם הזה שבה נמצא הסגולה על ידי תורה ומצוות על מנת שלא לקבל פרס ושום בחינת קבלת שכר, אלא רק לעשות נחת רוח ליוצרו, שבזה יהיה כל קבלת שפעינו הימנו ית' רק לקיים רצונו ית', וא"כ אין עוד שום פגם של בושה, כי אין הכוונה לעצמינו שנתבייש, ובזה נוכל להרחיב כלי קבלתינו בכל השיעור עד אין קץ, כמחשבתו שחשב עלינו ית'.