תוכן

ל) ז"א היה תחילה בחי' יניקה שהם ו"ק, ונוקביה נקודת כתר בבחי' אור מלכות. ואחר כך גדלו אב"א, ואח"כ חזרה המלכות לבדה להתמעט, בסוד מיעוט הלבנה, ונשארה בסוד נקודת כתר לבד כבראשונה, והוא נשאר בגדלותו. ומה שנסתלק ממנה, ניתן לו. ואחר שחטא אדם, אז כל ט' בחינותיה ירדו אל הקליפות, ר"ל כי כלי הפנימי היה נשמת הבריאה, והכלי אמצעי נשמת יצירה, וכלי החיצון נשמת עשיה. ואז הקליפות דבי"ע יונקים משם ממנה, וזהו גלות שכינה כנזכר ג"כ במ"א. וכן בז"א הג' ראשונות שלו, הנקראים בחינת גדלות, שהם י"ס, עם ג' כלי הגדלות, גם הם ירדו בבי"ע ע"ד הנזכר והיו נשמה להם ואמנם בענין האורות, נתבאר במקום אחר כי גס הם ירדו בבי"ע, ע"ש היטב. אך במ"א אמרנו, כי אורות ז"א לבד יורדים בבי"ע, אך אורות הנקבה נשארים תוך ז"א באצילות וצ"ע. וביום החול, אף על פי שמסתלקים האורות והמוחין משניהם, הרי עולים ונשארים באצילות בסוד אורות מקיפים, ושניהם נשארים כליהם כמדת גדולתם, כנזכר במ"א, ונשאר בתוכם סוד הרשימו ובלילה הכל מסתלק, ויורדים בבי"ע כנז"ל, ונעשים כליהם בסוד בחי' הנשמה בבי"ע כנז"ל, ומשם ניזונים החיצונים בלילה, וכן כל חייליה של המלכות, בסוד ותקם בעוד לילה וכו'. ומה שאמרנו במ"א שנעשים נשמה בבי"ע, אינו אלא בלילות, והבן זה. ואז הקליפות נאחזים ויונקין, והאורות הנזכר שירדו שם בסוד נשמה, מאירים שם בחשמל, שהם בחי' המלכים שבכל עולם מג' בי"ע, כמו שנתבאר לקמן ב"ה. והם מלקטים ומבררים בירורים מהם כנזכר במקומו.