זהר

ל) עאלת את מ אמרה קמיה : רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי אתקריאת מלך. אמר לה : הכי הוא ודאי, אבל לא אברי בך עלמא, בגין דעלמא אצטריך למלך, תוב לאתרך, אנת ול וך, דהא לא יאות לעלמא למיקם בלא מלך.

פירוש הסולם

ל) עאלת את מ' וכו' , נכנסה אות מ'. אמרה לפניו: רבון העולם, טוב לפניך לברוא בי את העולם, כי בי נקראת מלך. אמר לה : כך הוא ודאי, אבל לא אברא בך את העולם, משום שהעולם צריך למלך. שובי למקומך, את, והל', והכ', כי לא יפה לעולם לעמוד בלא מלך.
פירוש. המ' היא חסד דז"א המקבל מהבחינה שכנגדו מחסד דבינה שה"ס ​יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מ"ב), דהיינו יומא דאזיל עם כלהו יומין. ובעת השגת המוחין אל הז"א, נעשו החג"ת שלו לבחינת חב"ד, ונמצא החסד דז"א עולה ונעשה לחכמה, ואז נגלה אור פני מלך חיים מן הז"א.
וזו היא טענת המ' למברי בה עלמא, מבחינה זו דבי אתקריאת מלך וכיון שיתגלה אור פני מלך בעולם, ודאי לא תהיה עוד אחיזה לחיצונים, וגמר התיקון יהיה מובטח בעולם.
לא אברי בך עלמא בגין דעלמא אצטריך למלך: כלומר, אי אפשר לגלות אור זה בעולם משום שהעולם צריך שיתלבש האור הגדול הזה רק בג' האותיות מל"ך. וז"ש תוב לאתרך אנת ול' וך', דהא לא יאות לעלמא למיקם בלא מלך, כלומר, שובי למקומך והתחברי עם האותיות ל' וך', ואז תהיה מציאות שיתגלה האור הגדול הזה בעולם. והוא מטעם דהא לא יאות לעלמא למיקם בלא מלך כלומר, שאין העולם יכול לעמוד ולהתקיים בלא התלבשות בסדר ג' האותיות מל"ך.
וביאור הדברים הוא, כי המ' דמלך ה"ס החסד הגדול, בסוד יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מ"ב) שהוא יומא דאזיל עם כלהו יומי, שז"ס מ' פתוחה בהרוחה גדולה. והל' דמלך ה"ס מגדל הפורח באויר, שהיא בינה שנעשית חכמה בראש א"א ומתפשטת לז"א. והך' דמלך ה"ס המלכות, שהיא הנוקבא דז"א, כי אין מלך בלא מלכות. ולא עוד, אלא שכל הגדלות של אלו המוחין הגבוהים אינם מתגלים זולת ע"י המלכות וברשותא דידה. ובעת הזאת נבחנת המלכות שהיא מאירה לו אל הז"א בג' מקומות: א) שהיא נעשתה לכסא לו, בסוד המלך יושב על כסא רם ונשא: כי מדת זו ה"ס ישת חושך סתרו, וכסא הוא לשון כסוי והעלם, וע"כ נקראת כ' כפופה. ב) שהיא נעשתה לו ללבוש, כי אין המוחין הגדולים האלו מתראים רק על ישראל בלבד, וע"כ המלכות נעשית לו לבחינת לבושא דקדרותא, שבעת גילוי מלכותו הוא מתפשט מלבושא דקדרותא זה, וזריק אותו על האומות עובדי כוכבים ומזלות, ואור פניו מתפשט ומתגלה על ישראל. ולעת ההיא אמרו חז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר הנה אלהינו זה וכו'​ (סוף תענית). ובחינת ההתפשטות הזו מלבושא דקדרותא ה"ס ך' פשוטא ואריכא. ג) שהמלכות נעשית לו עטרה על רישיה, בסו"ה ​צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו (שיר ג'). וז"ס שהכ' היא כתר. והנה נתבארו ג' האותיות מ' ל' ך'. והבן היטב.