תוכן

ל) אמר שמואל, עוד נמצא מן הרב זלה"ה ביאור בלשון הזה, וז"ל, וכמה דדיוקנא דברית, אזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא, כך אזדרע שמא גליפא מפרש, במ"ב אתוון בעובדא דבראשית. פירוש: כי דיוקנא דברית, הוא אות ו' של ההוי"ה. והוא המזדוג עם המלכות, שהיא אות ה' תתאה של ההויה. וזו הואו נקראת, חוט השדרה, שבו נמשך ויורד טיפת הזרע מן היוד שבחכמה. וכבר ידעת מ"ש בתקונין בתיקון ך' בדף מ"ו ע"ב שורה ה', וז"ל, וההיא טיפה בעמודא דאמצעיתא אתארכת ואתעבידת זרע, ו' דכליל שית סטרין. וכמה דכל ספירן נטלין חולקיהון מההוא טיפה, הכי נטלין מזרע דאיהו ו' כו'. נמצא כי אות וא"ו, היא נמשכת בכל הששה קצוות. ועוד יש בסוף הוא"ו, חד נקודה תתאה, והיא הבחינה הנכנסת ברחם האשה וגם היא מתחלקת אל שבעה ווין. והנה שבעה פעמים ששה הם מ"ב, והרי הם מ"ב אותיות הוי"ה, כלולות בההוא זרעא. וכמו דהאי דיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין כנזכר, כך אית שם מ"ב אחרינא לתתא מיניה, כנזכר במאמר אחר דספר התקונין, בכתיבת יד, דאית שם מ"ב באצילות, ואית שם מ"ב בבריאה, ואית שם מ"ב ביצירה. ואמנם אמרו במ"ב זווגין, הכונה היא מ"ב זוגות. והענין הוא, כי כבר ידעת דלית לך שום נקודה דלא איתכללא בחבירתה, ונמצאו שהם פ"ד נקודות, שהם מ"ב זוגות כפולות. עוד טעם אחר, לפי שאין טיפה יורדת מלמעלה, שאין כנגדה עולות ב' טיפיים מתתא מן הנקבה לעילא. עוד טעם אחר, כי לית לך נקודה דלא איתכללא מעילא לתתא, ומתתא לעילא, והרי הם מ"ב זוגות כפולות. ועל כן תמצא ביעקב אבינו, אשר בא לתקן עון גילוי עריות שחטא אדם הראשון, כנזכר בזוהר בפרשת בהר סיני, ברעיא מהימנא בדף קי"א ע"ב, ונשתהא פ"ד שנים, עד שהוציא טיפה ראשונה, שנולד ממנה ראובן. כמ"ש חז"ל, על פסוק כחי וראשית אוני. וכונתו היתה, לתקן אלו המ"ב זווגות, שהם בגמטריא פ"ד. גם דע, כי אלו המ"ב זווגין שהם פ"ד, הם סוד זווג הפ"ה, בסוד אותיות הגרון, שהם אחה"ע, והם בגמטריא פ"ד. ונתבאר אצלי בביאור אדרת האזינו.