תוכן

ל) עוד שמעתי בזה, כי הנה האדם בעשותו המצות, גורם שני זיווגים עליונים: האחד, הוא זווג אבא ואימא. והשני, זווג ז"א בנוקביה. האמנם זווג אבא ואימא, נעשה ע"י קיום האדם מצות לא תעשה. וזיווג ז"א ונוקביה, נעשה ע"י קיום האדם מצות עשה. ואל זה רמזו רז"ל, באומרם שמי עם י"ה שס"ה כו', הורו בזה, כי מצות לא תעשה שהם שס"ה, תלוים בשתי אותיות י"ה, שהם אבא ואימא. אבל מצות עשה שהם רמ"ח, תלוים בשתי אותיות ו"ה, שהם זו"ן. והנה בעשות האדם המצוה, גורם שתי הזווגים הנזכרים, כי שתי אותיות ראשונות, שהם מ"ץ מן מצוה, הם מתחלפות בא"ת ב"ש, בשם י"ה. הרי איך שם י"ה, שהם אבא ואימא, מתחברים ומזדווגים, על ידי קיום האדם את המצוה של לא תעשה, בסוד שמ"י עם י"ה שס"ה כנזכר. והענין הוא, כי באבא הוא אחורים דהוי"ה דע"ב דיודין, שהם בגימטריא קפ"ד, והוא באות י'. ובאימא שהיא אות ה', יש אחוריים דהוי"ה דס"ג, שהם בגימטריא קס"ו. והנה קפ"ד וקס"ו, בגי' שמ"י, וכשתחברם עם מקורם שהוא י"ה, שהוא שרש שני השמות הנזכרים. אז יעלה שס"ה, כמנין מצות לא תעשה, ונרמז, כי בקיום האדם מצות לא תעשה, שהם שס"ה, גורם לחבר האחורים של אבא ואימא שהם שמ"י כנ"ל, עם בחינת הפנים שלהם, שהם שתי אותיות י"ה. וזה אומרו שמ"י עם י"ה שס"ה. וע"י קיום מצות עשה, גורם זווג ז"א ונוקביה, הנקראים שתי אותיות ו"ה של ההוי"ה, ושל מצוה, כי מ"ץ הם חילוף י"ה, ונשארו בו שתי אותיות ו"ה מפורשות, ואז ו"ה עם זכרי, הם רמ"ח מצות עשה.