זהר

ל) בני עלמא, רחימי עלאה, הורמנא דבוריירי, קריבו שמעו, מאן חכימא בכו, מארי דעיינין בסוכלתנו, ליתי ולינדע, בשעתא דרישא חוורא נטיל תלת אתוון, וגליף לון, בגלופא בגלופין, חד א', חד י', וחד ן', ואתגליף אי"ן, א' רישא עלאה דכלא, טמירא דכל טמירין, י' סליקו דרעותא הוי, אשתכלל מרישא לעילא, ונחת לתתא, נפק ואפיק תלתין ותרין שבילין, עד דאתגליפו בין אבני יקר דמתלהטן, ואתקשרו באות נו"ן, דאיהו דכר ונוקבא, תרין רחימין. קשורא תקיפא, בהו אשתכללו, ושמא קדישא בהו אתקשר, מנייהו אשתכח מזונא לכלא, אשתכללו עלמין.

פירוש הסולם

ל) בני עלמא רחימי עלאה וכו': בני העולם אהובי עליון, בחירי הממשלה. כלומר התוספתא מזמינה לאלו שזכו להארת ג' קוין, שמצד הארת קו אמצעי מכונים בני העולם, כי ז"א שהוא קו אמצעי מכונה עולם ומצד הארת קו הימין מכונים אהובי עליון. ומצד הארת קו השמאל מכונים בחירי הממשלה, דהיינו שנבחרו לשלוט בעולם. כי כח השליטה מקו שמאל הוא. קרבו שמעו, מי חכם ביניכם בעלי עינים שבתבונה, כלומר, בעלי חכמה שבתבונה כי עינים, כינוי החכמה היא, והוא לאפוקי חכמה דאור ישר. יבא וידע: בשעה שראש הלבן, דהיינו עתיקא קדישא, לקח ג' אותיות, וחקק אותן בחקיקות, אחת א', אחת י', ואחת ן', ונחקק אי"ן: אשר א' הוא ראש העליון על כל. נסתר מכל נסתר דהיינו, הראש של א"א, י' הוא עליית הרצון שנשתכלל מן הראש למעלה, מראש דא"א, וירד עם שכלולו למטה לזו"ן, ומפרש, יצא, מראש דא"א, והוציא ל"ב שבילין בעת שחזר ונכנס לראש א"א, עד שנחקקו בין אבני יקר הלוהטות. שה"ס המסך דחירק. כי מסכים מכונים אבנים כנודע. ונתקשרו באות ן', שהוא סוד התכללות של זכר ונקבה, ב' אוהבים, קשר חזק נשתכלל בהם, והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר בהם, מהם נמשך מזונות לכל, ונשתכללו העולמות, שהם זו"ן.
פירוש. נודע, כי כל המוחין נמשכים בסוד ג' זריעות, המכונות חולם שורק חירק, שתוכנם נתבאר לעיל (בראשית א' דף ט"ו ד"ה ההיא נקודה עש"ה) וז"ש דרישא חוורא שהוא עתיקא קדישא, נטיל תלת אתוון וגליף לון בגלופא וכו', דהיינו ג' זריעות הנ"ל הנבחנות לחקיקות. א' רישא עלאה דכלא, דהיינו א"א הנבחן לראש העליון על כל המדרגות של ד' העולמות אבי"ע, אבל עתיקא קדישא לא נחשב לראש אלא לא"א לבדו, ולא להמדרגות שלמטה ממנו, מטעם היותו מצמצום א' (כנ"ל בראשית א' דף ו' ד"ה אחר) ורק א"א, הוא הראשון שקבל לתוכו את הצמצום ב' שה"ס עלית המלכות לבינה שלו, כמ"ש שם. ועכ"ז הוא טמירא דכל טמירין כי ממנו עצמו עוד לא יכלו העולמות לקבל, שה"ס חכמה קדומה שנסתמה, וכל מה שהתחתונים מקבלים הוא רק מן הבינה שלו, על ידי יציאתה מראש א"א וחזירתה אליו, ובינה זו ה"ס אות י', שכוללת בתוכה ארבע פרצופין, או"א וישסו"ת כנודע.
וז"ש, י' סליקו דרעותא הוי, שסוד עלית הרצון, שהיא עלית המלכות לבינה, בי' זו היתה. אשתכלל מרישא לעילא, היא קבלה שכלולה מראש שלמעלה, דהיינו מראש א"א, ונחת לתתא, והיא ירדה עם שכלולה זה שקבלה, ומשפעת אותו אל זו"ן שלמטה. ומבאר איך נעשה הדבר, דהיינו איך שקבלה למעלה והשפיעה למטה. ואומר, נפק, ואפיק תלתין ותרין שבילין, יצאה לבר מראש דא"א, והוציאה ל"ב שבילין. שע"י עליית המלכות לראש א"א יצאה הבינה וגם תו"מ, מראש דא"א לבחינת גוף, דהיינו ו"ק בלי ראש, ונשאר בראש א"א רק כתר וחכמה. וכן בינה ותו"מ של ע"ס הבינה, ירדו לבחינת זו"ן, ונשארה הבינה בכתר וחכמה דכלים וו"ק דאורות. ואחר זה לעת גדלות החזיר א"א את הבינה לראשו. וכן הבינה החזירה למדרגתה, את בינה ותו"מ שלה שנפלו לזו"ן, וגם זו"ן באו אז עם הבינה ותו"מ ביחד למדרגת בינה להיותם דבוקים בהם, ונמצאת אז הבינה בסוד ל"ב שבילין, דהיינו עשר ספירות של עצמה, וכ"ב אותיות שהם הכלים דזו"ן שעלו אליה. ונמצא שעל ידי יציאתה לחוץ מראש א"א, הורידה את בינה ותו"מ מע"ס שלה, ונתדבקו בזו"ן, שמסבה זו, אח"כ בעת גדלות, עלו זו"ן עם בינה ותו"מ הללו אל מדרגת הבינה, ונעשתה לל"ב שבילין, וז"ש נפק ואפיק ל"ב שבילין. שבסבת יציאתה לבר מראש דא"א, הוציאה בתוכה ל"ב בחינות, הנקר' שבילין, עשרה מעצמה, וכ"ב מזו"ן.
ונודע, שבחינת כתר וחכמה, שנשארו בבינה בעת יציאתה לחוץ, ה"ס ב' אותיות מ"י של אלקים וה"ס נקודת החולם, וקו ימין. ובינה ותו"מ של ע"ס שלה, שהחזירה בעת גדלות, עם זו"ן הדבוקים בהם, ה"ס, ג' אותיות אל"ה שחזרו והשלימו את השם אלקים, וה"ס נקודת השורק. וקו שמאל. ומפאת חסרון לבוש יקר אל החכמה, נעשה השם אלקים סתים בשמא שהחכמה אינה יכולה להאיר, עד דאתלבש בלבוש יקר דנהיר, דהיינו לבוש מחסדים, ואז מאירה, (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף כ"ב  ד"ה קיימא ע"ש) וז"ש עד דאתגליפו בין אבני יקר דמטלהטן, אבני, ה"ס המסך שנמצא בזו"ן שעלו בבינה, ואחר שהבינה מוציאה קומת חסדים על מסך זה שבזו"ן, מתחברים ב' הקוין ימין ושמאל שלה, והחכמה מתלבשת בחסדים אלו שיצאו ממסך דזו"ן, ונעשה לה ללבוש יקר דנהיר, וע"כ מכונה המסך בשם אבני יקר. ואומרו דמתלהטן, הוא, משום שבערך הבינה, יש במסך זה בחינת דינים, להיותו מסך דבחי"א. ועל כן, ואתקשרו באות ן' דאיהו דכר ונוקבא, תרין רחימין, שהם זו"ן כמו שהזהר מבאר בדיבור שלאחר זה, כי מתוך שב' הקוין דבינה היו סתומים מקודם שנזדווגה על מסך דזו"ן, וע"י המסך דזו"ן נפתחו להאיר, על כן נתקשרו בזו"ן. קשורא תקיפא בהו אשתכללו, קשר חזק נשתכלל בהם, בזו"ן הכלולים בן', כי אין החכמה שבבינה יכולה להאיר זולתם, דהיינו זולת לבוש יקר שמקבלת מן הזווג שעל המסך שלהם. ושמא קדישא בהו אתקשר, והשם הקדוש י"ה ו"ה נתקשר על ידם, כי י"ה שה"ס בינה, שי' ה"ס ג"ר דבינה המלובשים תוך או"א עלאין, וה' ה"ס ז"ת דבינה המלובשים תוך ישסו"ת, הם נתקשרו בב' אותיות ו"ה שהם זו"ן, מפני שהי"ה אינם יכולים להאיר זולתם כנ"ל. מנייהו אשתכח מזונא לכלא, וע"י התקשרות י"ה בו"ה, נמצא שפע מזונות לכל, כלומר בין חכמה ובין חסדים. אשתכללו עלמין, שעי"ז נשתכללו זו"ן הנקראים עלמין, כי תחתון הגורם תוספת אור לעליון, זוכה גם הוא כל אותו השיעור שגרם אל העליון, וע"כ נשתכללו זו"ן שה"ס ן' פשוטה, במוחין של הבינה. ונתבאר היטב איך הי' אשתכלל מרישא לעילא, דהיינו מראש דא"א ונחת לתתא, דהיינו לזו"ן, כנ"ל.