תוכן

ל) בהיותם אחור באחור, הם דינים אלהים דאחוריים, שהם: א' א"ל אל"ה כו', א' בו וא' בה באחוריים, ונקרא הרים, כנזכר בדמ"ט ע"ב, על פסוק כי ההרים ימושו, ואלו ההרים דבוקים זה בזה, וזהו במשכן במדבר בחול. אך בשילה, היו פנים בפנים מהחזה ולמטה, ואז היא אלהים בבחי' פנים דמלוי יודי"ן, שהם הפנים היותר עליונים שבשם אלהים, וזעיר הוא אז שם מ"ה הוי"ה דאלפין של פנים, ובמקדש עלתה כל אורך זעיר כלו בהיותם אחור באחור, אז יוצאה בוצינא דקרדוניתא שהם גבורות, ונוקבת בחזה דזעיר, ויוצאות אל האחור ומתקנת לנוקביה, ואחר שנגדלה לגמרי, אז אתא חסד ופריש לון, וכדין אתהדרו אפין באפין. עיין פה דנראה, כי כל המוחין דזעיר בהיותו אחור באחור, הם בחי' גבורות, ולכן הם דבוקים, ואח"כ כשבאו החסדים, אז לוקח החסדים לעצמו, וכל הגבורות לנוקבא לבדה, ועי"ז נפרדים.