זהר

ל) כיון דחמא שלמה מלכא דא, אמר הבל הבלים כו', וזרח השמש. ביומוי דמשה, דנהיר שמשא לישראל ארבעין שנין, לקביל נהירו דלעילא, דקביל באינון ארבעין יומין דהוה בהו, ומקצת שנה ראשונה ככולם, דבהו קבל נהירו דאנהיר לתתא. ובא השמש, כד אסתלק מעלמא. ואל מקומו שואף, כמא דאת אמר ברוך כבוד ה' ממקומו. ודא מקום עילאה, דנהיר למקום תתאה.

פירוש הסולם

ל) כיון דחמא שלמה וכו': כיון ששלמה המלך ראה זה, אמר הבל הבלים וגו', וזרח השמש, היינו בימיו של משה, שהשמש האירה לישראל מ' שנה, כגגד האור שלמעלה שקבל בארבעים יום שהיה בהם, ומקצת שנה ראשונה חשובה ככולן, ככל ארבעים שנה, כי בהם קבל האור להאיר למטה. ובא השמש, היינו כשמשה נסתלק מן העולם. ואל מקומו שואף, הוא כש"א, ברוך כבוד ה' ממקומו, שזה מקום עליון, דהיינו בינה, המאיר למקום התחתון שהוא מלכות.